אודות האסופהרשימת הרגעיםמידע נוסף על הרגעמידע קטלוגי
מדבר יהודה

חקלאות פלסטינית מסורתית בהרי יהודה

2 דקות, 1971
סוגה:
רגע
  • דירוג
בימוי: יכין הירש
הפקה:שמואל אלטמן, יגאל אפרתי
חברת הפקה:שירות הסרטים הישראלי, סרטי שבט
שפה: עברית
|
כתוביות: אנגלית, עברית
ב-1971, ארבע שנים לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש הגדה המערבית, תיעד הבמאי הדוקומנטרי יכין הירש (בעלה של האמנית ציונה שמשי ואביה של ד"ר דפנה הירש) את החקלאות המסורתית בכפרים הפלסטינים על גבול מדבר יהודה. המצלמה ופס הקול מלווים באורח פיוטי־רומנטי את החזיונות הנדירים, שמזכירים את אורח החיים התנ"כי: טרסות מדורגות במורדות הגבעות וההרים; מערכת תעלות ובריכות להטיית מי גשמים; ופלאחים מצוידים במגל ומורג בשדות החיטה.היחס הדואלי לתושבי הארץ הערבים־פלסטינים מלווה את התפתחות החקלאות וצמיחת המטבח הישראלי עד ימינו. החלוצים היהודים באו ארצה לבנות, להקים ולהתקיים בה, וגם הביאו איתם זני צמחים אירופיים וטכניקות גידול מערביות – אבל הערבים־פלסטינים כבר היו בה, ושימרו מסורות שהיו נהוגות מימי המקרא. מה שערבי ופלסטיני נחשב פרימיטיבי ונחשל במשך שנים רבות – אבל גם "מקומי" ו"אותנטי", שני ערכים נחשקים בתרבות הקולינרית העכשווית. רבים מהשפים העכשוויים משתמשים במסעדותיהם בירקות ובפירות "בלאדי", מזני מורשת מקומיים, שמקורם ברשות הפלסטינית ובשוק הסיטונאי של מזרח ירושלים. הפלסטינים מאשימים את השפים הישראלים־יהודים בניכוס תרבותי, במיוחד לנוכח העובדה שמנות כמו חומוס בטחינה, פלאפל וכנאפה משווקות היום בעולם כחלק מהמטבח הישראלי.

קטע מתוך “מדבר יהודה”, סרט תיעודי שהפיק שירות הסרטים הישראלי.
תושבים פלסטינים בהרי יהודה מעבדים את אדמותיהם באופן מסורתי. במערב הרכס נעזרים החקלאים בטרסות לניצול מי הגשמים ומשתמשים במעיינות להשקאה. במזרח הרכס, בספר מדבר יהודה, קוצרים כפריים שדות באופן ידני וברים את המוץ מן הבר באמצעות הרוח.
(בימוי: יכין הירש; הפקה: שמואל אלטמן ויגאל אפרתי; עריכה: אתי ויזלטיר; צילום: אדם גרינברג; תסריט: יהודה זיו)

מיקום:

אולי יעניין אותך גם...

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds