אודות האסופהרשימת הרגעיםמידע נוסף על הרגעמידע קטלוגי
יום אחד בדגניה

חברי הקיבוץ מתקבצים לארוחת ערב בחדר האוכל

1 דקה, 1937
סוגה:
רגע
  • דירוג
בימוי: לא ידוע
חברת הפקה:המגבית היהודית המאוחדת
צילום: לזר דונר
שפה: אנגלית
|
כתוביות: אנגלית, עברית
חדר האוכל המשותף, שבו התכנסו אנשי הקיבוץ לפחות שלוש פעמים ביום, שימש כמקום הכינוס המרכזי של חברי הקולקטיב. למבנה חדר האוכל, שניצב על פי רוב במרכז היישוב והיה הבניין הגדול והמפואר ביותר בו, עלו לרגל לא רק כדי לאכול. בחדר האוכל ניהלו אספות ודיונים אידיאולוגיים; נהנו בו מקונצרטים ומופעים; ובימים שבהם עדיין לא היו מקלטי רדיו וטלוויזיות בבתים הפרטיים הוצבו המכשירים הנדירים בחדר האוכל, להאזנה ולצפייה בחדשות השעה.בחברה החילונית שייסדו חברי התנועה הקיבוצית תפס חדר האוכל את מקומו הקהילתי־תרבותי של בית התפילה. גם אם אכילה לשם הנאה, ולא רק כדי להזין את גופו של חלוץ בניין הארץ, היתה בגדר טאבו. חברי הקיבוץ, נאמנים לערכי העבודה העצמית, היו אמונים על מלאכות הבישול והאפייה, ובכל קיבוץ – בהתאם למוצא החברים ולענפים החקלאיים – התקבעו מאכלים אופייניים שהפכו לחלק מסמלי החברה המשותפת.בשלהי המאה ה-20, בעידן הפרטת הקיבוצים, הפכו המבנים הנטושים, שחלקם תוכננו על ידי בכירי האדריכלים המקומיים, לסמל לקריסת החלום הקיבוצי. בחלקם ממשיכה מסורת מצומצמת של אכילה משותפת, אבל הם מופעלים על ידי מסעידים חיצוניים וגובים בהם תשלום עבור הארוחות. ובכל זאת הפכו חדר האוכל הקיבוצי והמנות שהוגשו בו לחלק בלתי נפרד מעולם הדימויים והמאכלים הטיפוסיים למטבח הישראלי: החל מברזי הסודה, על המעיין האינסופי של גזוז שנבע מהם; דרך מגשי האוכל, הכלבויניק (כלי המתכת שניצב על השולחנות, שנועד לאשפה) וכלי המלמין הצבעוניים; ועד לסלט ירקות שכל סועד חותך לעצמו מירקות שלמים – וארוחת הבוקר הקיבוצית (סלט, ביצה, לחם אחיד וגבינה לבנה), שנעשתה מזוהה עם ארוחת הבוקר הישראלית.

נערה מצלצלת בפעמון הקיבוץ וחברי קיבוץ דגניה נאספים אל חדר האוכל לסעוד יחד ארוחת ערב. חברי קיבוץ שוטפים כלים לאחר הארוחה, תוך האזנה משותפת לרדיו.

אולי יעניין אותך גם...

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds