גדעון זינגר (1926–2015) היה שחקן, זמר ובדרן ישראלי. הוא נולד בברנו, צ’כוסלובקיה, וב-1940 עלה לישראל. זינגר היה לוחם בפלמ”ח, ולאחר שנפצע הצטרף ללהקת הצ’יזבטרון. במסגרתה הקליט כסולן את הביצוע המקורי לשיר “הרעות”. בהמשך היה חבר ברביעיית מועדון התיאטרון, הרכב הבידור והזמר שרבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית: “אין כמו יפו בלילות”, “רחוב פנורמה”, “גוי של שבת”, “איך הפשפש עלה למעלה” ועוד.
זינגר הופיע על בימות תיאטרון הבימה, התיאטרון הקאמרי ותיאטרון לי לה לו. התפקיד הזכור ביותר שלו בתיאטרון היה דון קישוט במחזמר “איש למנשה” בהפקת גיורא גודיק. ב-1987 עבר זינגר להתגורר בווינה, שם הופיע בהפקות של תיאטרון Theater in der Josefstadt.
בין הסרטים שבהם השתתף: “איי לייק מייק” (פיטר פריי, 1960), “חבורה שכזאת” (זאב חבצלת, 1963), “רק בלירה” (יורם גרוס, 1963), “סאלח שבתי” (אפרים קישון, 1964), “דליה והמלחים” (מנחם גולן, 1964), “מוישה ונטילטור” (אורי זהר, 1966), “המניע לרצח” (פיטר פריישטדט, 1966), “הוא הלך בשדות” (יוסף מילוא, 1967), “השכונה שלנו” (אורי זהר, 1968), “תעלת בלאומילך” (אפרים קישון, 1969), “הגלולה” (דוד פרלוב, 1972), “נחצ’ה והגנרל” (ג’ורג’ עובדיה, 1972), “עזית הכלבה הצנחנית” (בועז דוידזון, 1972), “אבו אל־בנאת” (משה מזרחי, 1973), “הבלש האמיץ שוורץ” (עמי ארצי ולויד קאופמן, 1973), “השועל בלול התרנגולות” (אפרים קישון, 1978), “מיליונר בצרות” (יואל זילברג, 1978), “טעות במספר” (זאב רווח, 1979), “אמי הגנרלית” (יואל זילברג, 1979), “חמש חמש” (שמואל אימברמן, 1980) ו”הגמל המעופף” (רמי נאמן, 1994).
