גידי גוב הוא שחקן וזמר, מהבולטים והאהובים באמני ישראל משנות ה-70 ועד היום. גוב החל את הקריירה בלהקת הנח”ל, שם פגש את אשתו לעתיד, המחזאית והתסריטאית המנוחה ענת גוב. לצדם שירתו בלהקה דני סנדרסון, אלון אולארצ’יק ואפרים שמיר, שלאחר מכן נעשו שותפיו של גוב בלהקת כוורת. ב-1973 פרץ גוב לתודעה עם הלהיט “יעלה ויבוא”, שאיתו הופיע בפסטיבל הזמר והפזמון. באותה שנה הוקמה להקת כוורת. שלושת אלבומיה קיבלו במרוצת השנים מקום של כבוד בפסקול הקולקטיבי של מדינת ישראל. ב-1978 הקליט גוב את אלבום הסולו הראשון שלו, “תקליט ראשון”, והצטרף למופע המוזיקלי “הכבש השישה עשר”. באותה שנה, לאחר פירוק כוורת, הצטרף גוב ללהקת גזוז של סנדרסון. ב-1980, לאחר פירוק להקת גזוז, הקימו השניים את להקת דודה.
ב-1979 החל גוב להופיע בתוכנית הטלוויזיה “זהו זה”, שבה השתתף (עם הפסקות) עד שנת 1993. כעבור שלושה עשורים, ב-2020, השתתף בעונת האיחוד. בשנים 1993–1998 הגיש את תוכנית האירוח המצליחה “לילה גוב”, ומשנת 2011 הנחה עם השף ישראל אהרוני את הדוקו־ריאליטי “המסע המופלא של אהרוני וגידי”.
לאורך שנות ה-80, במקביל להופעותיו הטלוויזיוניות, המשיך גוב להקליט אלבומים שנחלו הצלחה מסחרית ושיחק בתיאטרון ובקולנוע. בין סרטי הקולנוע שבהם השתתף: “מסע אלונקות” (ג’אד נאמן, 1977), “הלהקה” (אבי נשר, 1978), “דיזנגוף 99” (אבי נשר, 1979), “מגש הכסף” (ג’אד נאמן, 1984), “דרך הנשר” (אורי ברבש, 1990) ו”אשה זרה” (מיכל בת־אדם, 1992).
