גילה אלמגור, הגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי, היא שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, סופרת, תסריטאית ומחזאית, כלת פרס ישראל לקולנוע לשנת 2004. אלמגור החלה את דרכה בתיאטרון בגיל 17, אז התקבלה לתיאטרון הבימה והופיעה בהצגה "בעור שינינו". מאז, לאורך הקריירה הארוכה שלה, היא הופיעה כמעט בכל תיאטרון בארץ. בין ההצגות שבהן השתתפה: "האידיוטית" (תיאטרון האוהל, 1963), "פיטר פן" (תיאטרון חיפה, 1965), "לאחר הנפילה" (התיאטרון הקאמרי, 1965), "הכלה וצייד הפרפרים" (תיאטרון בימות, 1967) ו"השחף" (התיאטרון הקאמרי, 1974). ב-1995 חזרה אלמגור לתיאטרון הבימה, ומאז היא מזוהה עמו. בין ההצגות שבהן הופיעה בהבימה: "רוחות" (1995), "קדיש לנעמי" (2000), "בית ברנרדה אלבה" (2001) ו"ביקור הגברת הזקנה" (2001). ב-1960 קיבלה אלמגור את תפקידה הקולנועי הראשון, בסרט "חולות לוהטים" בבימויו של רפאל נוסבאום. ב-1969 יזמה וכתבה את הרעיון לסרט "מצור", שבו גם שיחקה בתפקיד הראשי. הסרט, בבימויו של ג'ילברטו טופאנו, נכנס לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן ונחשב עד היום לאחת מיצירות המופת של הקולנוע הישראלי. ב-1986 פרסמה אלמגור את הרומן האוטוביוגרפי "הקיץ של אביה", וב-1988 כתבה על-פיו תסריט לסרט בהפקתה ובבימויו של אלי כהן. הסרט, שבו הופיעה אלמגור בתפקיד הראשי, זכה להצלחה גדולה, השתתף בפסטיבלים ברחבי העולם וזכה בפרסים, בהם פרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין. ב-1994 כתבה והפיקה אלמגור את סרט ההמשך, "עץ הדומים תפוס", גם הוא על בסיס ספר פרי עטה. הסרט, שגם בו שיחקה אלמגור, נחל גם הוא הצלחה והשתתף בשורה של פסטיבלים בינלאומיים, בהם פסטיבל קאן, שם הוצג במסגרת "מבט מסוים". בארץ זכה "עץ הדומים תפוס" בפרס וולג'ין לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים. בין שאר סרטי הקולנוע שבהם השתתפה: "אלדורדו" (מנחם גולן, 1963), "חבורה שכזאת" (זאב חבצלת, 1963), "סאלח שבתי" (אפרים קישון, 1964), "מבצע קהיר" (מנחם גולן, 1965), "המניע לרצח" (פיטר פריישטדט, 1966), "ארבינקא" (אפרים קישון, 1967), "מלכת הכביש" (מנחם גולן, 1971), "הבית ברחוב שלוש" (משה מזרחי, 1973), "הצילו את המציל" (אורי זהר, 1977), "מבצע יונתן" (מנחם גולן, 1978), "אמי הגנרלית" (יואל זילברג, 1979), "מחבואים" (דן וולמן, 1980), "כביש ללא מוצא" (יקי יושע, 1982), "החיים על פי אגפא" (אסי דיין, 1992), "שחוּר" (שמואל הספרי, 1994), "לילסדה" (שמי זרחין, 1995), "מסוכנת" (שמי זרחין, 1998), "מינכן" (סטיבן ספילברג, 2005), "החוב" (אסף ברנשטיין, 2007), "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (ערן ריקליס, 2010), "ציפורי חול" (אמיר י' וולף, 2015) ו"אנטנה" (אריק רוטשטיין, 2016). תפקידה בסרט "פורטונה" (מנחם גולן, 1966) זיכה אותה בפרס מרכז הסרט הישראלי לשחקנית הטובה ביותר. תפקידה ב"על חבל דק" (מיכל בת־אדם, 1980) זיכה אותה שוב בפרס מרכז הסרט הישראלי, וגם בפרס כינור דוד. עבור תפקידה ב"שלוש אמהות" (דינה צבי־ריקליס, 2006) הוענק לאלמגור פרס מיוחד בפסטיבל ירושלים. הופעותיה הרבות בטלוויזיה כוללות תפקידים ב"הכלה וצייד הפרפרים" (רם לוי, 1974), סרט הטלוויזיה שנוצר על בסיס המחזה שבו השתתפה כשחקנית תיאטרון, ובשנים מאוחרות יותר בסדרות "בטיפול", "השיר שלנו" ו"ילדי ראש הממשלה". אלמגור נשואה למפיק יעקב אגמון.
