דן וולמן הוא אחד היוצרים הפוריים בתולדות הקולנוע הישראלי. הוא ביים סרטים עלילתיים ודוקומנטריים לקולנוע ולטלוויזיה, ואלה הוצגו בפסטיבלים בארץ ובעולם וזכו בפרסים רבים. סרטו הראשון של וולמן, "התמהוני" (1970), השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן ונחשב לאחד הסרטים המייצגים של תנועת "הרגישות החדשה". ברבות השנים נעשה וולמן מעין קולנוען עצמאי: סרטיו, שהופקו בתקציבים נמוכים, השמיעו קול ייחודי והתרחקו מהנושאים הפופולריים של התקופה.
לצד אותם סרטים אישיים ביים וולמן גם סרטים מסחריים עבור חברת קאנון, בהם "רומן זעיר" (החלק החמישי בסדרת "אסקימו לימון", 1983) ו"הרימו עוגן" (החלק השישי בסדרה, 1985). בין סרטיו האחרים: "פלוך" (תסריט מאת וולמן וחנוך לוין, 1972), שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה, "מיכאל שלי" (1975), "מחבואים" (1980), "חייל הלילה" (1984), "אחות זרה" (2000), שזכה בפרס וולג'ין לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים, "הביוגרפיה של בן" (2003), "גיא אוני" (2010) ו"סיפור אהבה ארץ ישראלי" (2017).
לצד סרטי הקולנוע העלילתיים שיצר, וולמן ביים דרמות לטלוויזיה וגם כתב וביים בתיאטרון. ב-1999 הוענק לו פרס מפעל חיים מטעם פסטיבל ירושלים, וב-2016 קיבל פרס מפעל חיים בטקס פרסי אופיר.
