יגאל בורשטיין הוא במאי, תסריטאי, מורה לקולנוע ופרופסור אמריטוס בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב. בורשטיין נולד באנגליה, וכשהיה בן 8 עבר עם משפחתו לפולין, מולדתו של אביו. כשהיה בן 13 עלתה המשפחה לישראל. לאחר שלמד מתימטיקה באוניברסיטה העברית ופילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב, ב-1966 יצא בורשטיין ללמוד קולנוע בלונדון. לקראת סוף העשור חזר לישראל והחל לכתוב ביקורות קולנוע וספרות בעיתונים "הארץ" ו"על המשמר" ובכתב העת הרבעוני "קשת".
באותה תקופה החל בורשטיין גם לביים סרטים. הוא השתייך לקבוצת "הרגישות החדשה", שחבריה יצרו סרטים בסגנון אירופי־אוונגרדי – תמונת מראה של סרטי הבורקס העממיים של אותם ימים. בתחילה ביים בורשטיין סרטים קצרים וסרטים דוקומנטריים, ובשנת 1978 ביים את סרטו הראשון באורך מלא, "בלפר", בכיכובו של גדי יגיל.
מלבד סרטו הראשון, סרטיו של בורשטיין הם בדרך כלל בעלי אופי נסיוני ולא אחת מתכתבים עם תיאוריות פילוסופיות. לאחר "בלפר" ביים עוד שלושה סרטים באורך מלא: "אושר ללא גבול (או: חייו והרפתקאותיו של ב.ש על פי דיווחי השכנים)", שיצא ב-1996 וזכה בפרס אופיר לתסריט הטוב ביותר; "זמזום" (2003), שהוצג בפסטיבל חיפה; ו"אצבע אלוהים" (2008), שהשתתף בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, בהם פסטיבלי מונטריאול ומונפלייה.
בשנת 1973 החל בורשטיין ללמד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב, שבמסגרתו ליווה יוצרי קולנוע רבים בצעדיהם הראשונים בתחום. במקביל פִרסם מאמרים וספרים על אמנות הקולנוע, בהם "פנים כשדה קרב" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991) ו"מבטי קרבה" (הוצאת מאגנס ואוניברסיטת חיפה, 2009).
בין הסרטים הקצרים, הנסיוניים והדוקומנטריים שביים: "לואיזה, לואיזה!" (1968), "שקיעתו של אדון פינקוס" (1969), "בעקבות הר סיני" (1974), "מוחמד יקצור" (1976), "ליבוביץ' במעלות" (1982), "תורת המידות" (1992), "מכתבים לפליציה" (1993), "מורה נבוכים" (2006) ו"המיטות שלנו בוערות" (2021).
