יהודה ברקן היה שחקן, תסריטאי, במאי ומפיק, מהכוכבים הגדולים של הקולנוע הישראלי בשנות ה-70 וה-80 והמלך הלא רשמי של סרטי המתיחות. ברקן שירת בצה”ל בלהקת פיקוד צפון, ולאחר שחרורו הצטרף ללהקת פיקוד דיזנגוף. בשנות ה-70 החל להגיש פינה הומוריסטית ברדיו, בתוכנית “חמים וטעים”, שם נהג לבצע מתיחות טלפוניות. את פרסומו הגדול רכש בתחילת העשור ההוא, כשהשתתף בסרטיו של מנחם גולן “לופו” (1970), “מלכת הכביש” (1971) ו”כץ וקרסו” (1971).
ברקן הופיע בתפקיד הראשי, לצד זאב רווח, בשני סרטי הקאלט של בועז דוידזון “צ’רלי וחצי” (1974) ו”חגיגה בסנוקר” (1975). בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 ביים והופיע בסרטי מתיחות רבים, בהם “חייך, אכלת אותה” (בימוי משותף עם יגאל שילון, 1980) ו”מצלמה בלי בושה” (1988), ותרם תרומה נכבדת לפופולריות של הז’אנר בקרב הקהל הרחב – אם כי לא בקרב המבקרים, שהסתייגו ממנו. ברקן זכור גם כצ’יקו, האבא מטרילוגיית “אבא גנוב”.
שאר הסרטים שביים: “המתיחה הגדולה” (בימוי משותף עם יגאל שילון, 1984), “קומפוט נעליים” (1985), “ניפגש בסיבוב” (בימוי משותף עם יגאל שילון, 1986), “ניפגש בחוף” (בימוי משותף עם יגאל שילון, 1987), “ניפגש בספארי” (1989) ו”גברת תפתחי… זה אני” (1992).
כשחקן הופיע ברקן גם בסרטי הקולנוע “הפריצה הגדולה” (מנחם גולן, 1970), “הבריחה אל השמש” (מנחם גולן, 1972), “שתי דפיקות לב” (שמואל אימברמן, 1972), “לופו בניו־יורק” (בועז דוידזון, 1976), “מיליונר בצרות” (יואל זילברג, 1978), “אבא גנוב” (ינקול גולדווסר, 1987), “אבא גנוב 2” (אבי כהן, 1992), “נשיקה במצ”ח” (שמואל פירסטנברג, 1990), “אבא גנוב 3” (איילת מנחמי, 1991), “מחפשת בעל על ארבע” (שמעון אזולאי, 1993), “צומת וולקן” (ערן ריקליס, 1999) ו”אהבה בשלייקס” (יוחנן ולר, 2019).
בשנות ה-90 החל ברקן תהליך של חזרה בתשובה, ובמסגרתו שינה את שמו ליהודה בארקן. ב-2014 זכה בפרס אופיר על מפעל חיים. ב-2020 נפטר מסיבוך של מחלת הקורונה.
