ז’אק מורי קתמור היה אמן, צייר, תסריטאי, במאי ובוהמיין ישראלי, מייסד ומנהיג קבוצת האמנות האוונגרדית “העין השלישית”, שכללה בין היתר את המשוררת והמתרגמת הלית ישורון, השחקנית יעל אביב וצלם הקולנוע אמנון סלומון.
קתמור נולד בקהיר, וכשהיה בן 20 יצא לצרפת ללימודי אמנות בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות בפריז. ב-1960 עלה לישראל והתגייס לחיל התותחנים. לאחר שחרורו נחשף לבוהמה התל־אביבית, החל ליצור אמנות וקולנוע וליכד סביבו חבורת אמנים שלימים תהפוך לקבוצת “העין השלישית”. באותה תקופה נישא לאשתו הראשונה, הלית ישורון (בתו של המשורר אבות ישורון).
ב-1969 יצר את סרטו הראשון והיחיד באורך מלא, “מקרה אשה”, סרט אוונגרדי שנחשב לאחד המייצגים הבולטים של זרם “הרגישות החדשה” והקולנוע הישראלי האישי של סוף שנות ה-60. על מלאכת הצילום הופקד חברו אמנון סלומון, שהיה לשותפו הקבוע. את הפסקול יצרה להקת הצ’רצ’ילים, ובתפקיד הראשי כיכבה ישורון. הסרט הוצג בפסטיבל ונציה, אך בארץ נחל כישלון בקופות. במהלך הצילומים התקרב קתמור לדוגמנית אן טוכמאייר, ששיחקה גם היא בסרט; בתום ההפקה התגרש מישורון ונישא לטוכמאייר.
במהלך שנות ה-70 המשיך קתמור ליצור סרטים קצרים וניסיוניים. באותה תקופה הוא וטוכמאייר התמכרו לסמים קשים, ובהמשך עזבו את ישראל. ב-1991, אחרי תקופה ממושכת שבה חיו באמסטרדם, חזרו בני הזוג לישראל והחלו תהליך גמילה.
בין הסרטים שביים: “פופ” (1970), “הפרח והאבן” (1971), “מוונוס עד מרילין מונרו” (1971), “אדם, פסל, סביבה” (1971), “התקשורת היא קשר” (1971), “מולטי־מדיה, מולטי־מדיה, מולטי־מדיה” (1971), “אור וצורה – יעקב אגם” (1973), “הבור” (1973), “סימן” (נקרא גם “האות”, 1974) ו”השוטה” (1976).
