ג’ורג’ (גורג’י) עובדיה (1915–1996) היה מהקולנוענים המצליחים והפוריים ביותר בישראל בשנות ה-70 של המאה הקודמת. הוא נולד ב-1915 בבגדד למשפחה אמידה, ולאחר שסיים את לימודיו החל להפיץ סרטים ורכש שני בתי קולנוע. כשהוקמה מדינת ישראל הוחרם רכושם של יהודים רבים בעיראק, ובכלל זה גם בתי הקולנוע של עובדיה. כשמשפחתו עלתה לארץ הוא עבר להתגורר באיראן, פעל כבמאי וכשחקן ושיתף פעולה נורי חביב, שהיה לימים למפיק בישראל. לאחר שיצר 23 סרטים באיראן החליט עובדיה להגיע לישראל, וב-1967 שיתף פעולה עם המפיק מיכאל שוילי וביים את הקופרודוקציה הישראלית־איראנית “הנחשקת”.
בשנות ה-70 המשיך עובדיה לעבוד עם שוילי, וביים שלושה סרטים: המלודרמה “אריאנה” (1971) והקומדיות “פישקה במילואים” (1971) ו”נחצ’ה והגנרל” (1972). ב-1972 ביים את “נורית” בכיכובם של יונה אליאן וששי קשת, שהיה להצלחה קופתית אדירה עם קרוב למיליון צופים. לאחר מכן יצר את “קוראים לי שמיל” (1973), “שרית” (1974) ו”יום הדין” (1974). ב-1976 ביים את “רחוב 60”, ושנה לאחר מכן את “בדרנית בחצות”, שהיה הסרט הראשון שבו כיכבה תיקי דיין. ב-1979 ביים את “נערת הפרברים” (1979) בכיכובה של עפרה חזה. בשנות ה-80 יצר עוד שני סרטים, “נורית 2″ (1983) ו”הדודה מארגנטינה” (1983), אך הם לא נחלו הצלחה כמו סרטיו הקודמים. אף שמבקרי הקולנוע דאגו לקטול את סרטיו של עובדיה בעקביות, הקהל שמר לו אמונים, ועם השנים קיבלו הסרטים שיצר מקום מרכזי בקאנון של הקולנוע הישראלי העממי וסרטי הבורקס.
