יצחק אגדתי היה מפיק, מחלוצי תעשיית הקולנוע בארץ ישראל. הוא עלה עם משפחתו מבסרביה בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת והצטרף בארץ לאחיו הבכור, ברוך אגדתי, גם הוא מחלוצי התעשייה. ב-1929 ביימו יחד האחים אגדתי את "יומן תל־אביבי", וב-1933 הפיק יצחק אגדתי את הסרט "זאת היא הארץ" בבימויו של אחיו ברוך – הסרט הישראלי המדבר הראשון.
ב-1949 הקים יצחק אגדתי את סרטי גבע עם מרדכי ויוסף נבון. בהמשך, בשנות ה-50 וה-60, הפיק כמה מהסרטים המכוננים של הקולנוע הישראלי בראשית דרכו, בהם "מעשה במונית" (לארי פריש, 1956), "עמוד האש" (לארי פריש, 1959), "איי לייק מייק" (פיטר פריי, 1960), "חבורה שכזאת" (זאב חבצלת, 1963), "האם תל־אביב בוערת" (קובי ייגר, 1967) ו"הוא הלך בשדות" (יוסף מילוא, 1967).
אגדתי הפיק גם סרטי תעודה והסברה רבים, בהם "עמק החולה" (נתן גרוס, 1954), "בית במדבר" (אמיל קנבל, 1961), "דימונה" (נתן גרוס, 1962), "כרמיאל" (נתן גרוס, 1964), "עולמו של חוקר" (אלפרד שטיינהרדט, 1967), "שני ימים ביום אחד" (נתן גרוס, 1969), "זמן ושמו פנאי" (יונה זרצקי, 1970), "לוד – מטוסים ואנשים" (יגאל שילון, 1972), "מלחמה משולבת – מלחמה ביולוגית" (אדם גולדברג, 1972), "בנה עתיד במלונאות" (גד בן־ארצי), "אתמול והיום" (נתן גרוס, 1974), "אנשים ומסילות" (יכין הירש, 1978) ו"ישרו בערבה מסילה" (יכין הירש, 1979).
