מוסקו אלקלעי (1931–2008) היה שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. הוא נולד ברומניה ולמד בפקולטה לתיאטרון באוניברסיטת בוקרשט. לאחר עלייתו לישראל ב-1962 החל לעבוד בתיאטרון זווית ובתיאטרון הקאמרי. ב-1975 הצטרף לתיאטרון הבימה, שעמו היה מזוהה עד פרישתו לגמלאות. הופעתו בטלנובלה "האלופה" בעשור הראשון של המאה ה-21 חשפה אותו בפני הדור הצעיר.
בין סרטי הקולנוע שבהם השתתף: "תעלת בלאומילך" (אפרים קישון, 1969), "סלומוניקו" (אלפרד שטיינהרדט, 1972), "חגיגה בסנוקר" (בועז דוידזון, 1975), "חגיגה לעיניים" (אסי דיין, 1975), "הגונב מגנב פטור" (זאב רווח, 1977), "סרט וארוחת בוקר" (אלפרד שטיינהרדט, 1977), "השועל בלול התרנגולות" (אפרים קישון, 1978), "כביש ללא מוצא" (יקי יושע, 1982), "עדות מאונס" (רפאל רביבו, 1984), "בר 51" (עמוס גוטמן, 1986), "לפגוש את ונוס" (אישטוואן סאבו, 1991), "הגמל המעופף" (רמי נעמן, 1994), "אין שמות על הדלתות" (נדב לויתן, 1997) ו"אסקימוסים בגליל" (יונתן פז, 2006). תפקידו בסרט "החברים של יאנה" (אריק קפלון, 1999) זיכה אותו בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בשנת 2003 הוענק לו פרס אופיר למפעל חיים.
אלקלעי היה נשוי לסוכנת השחקנים רודיקה אלקלעי.
