אלכס אנסקי הוא שדרן רדיו ושחקן ישראלי. הוא נולד בבולגריה. אביו, אליעזר אנסקי, היה במאי תיאטרון ומייסד תיאטרון במתנו – תיאטרון הילדים של תיאטרון האוהל, שבו שיחק אלכס אנסקי כילד. כשהתבגר למד בסטודיו הדרמטי של תיאטרון הבימה. אנסקי הוא אביה של הגסטרונומית ומגישת הטלוויזיה מיכל אנסקי.
משנות ה-70 של המאה ה-20 מגיש אנסקי תוכניות רדיו, בעיקר בגלי צה"ל, שם כיהן כמנהל מחלקת הקריינים. שתיים מהתוכניות המזוהות איתו ביותר הן "שעה היסטורית" ו"שבע אפס אפס".
אנסקי הופיע כשחקן כמעט בכל תיאטרון רפרטוארי בארץ. בין ההצגות שבהן השתתף: "אלפי", "אנטיגונה", "פיגמליון", "ממלא המקום" ו"מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים". ב-2014 העלה את הצגת היחיד "נפילה בשידור חי", שזכתה להצלחה רבה.
בין סדרות הטלוויזיה שבהן השתתף: "השיר שלנו", "מסכים", "המדרשה", "לא הבטחתי לך" ו"חצויה".
בין סרטי הקולנוע שבהם השתתף: "42:6 – בן־גוריון" (דוד פרלוב, 1969), "אחים" (יגאל נידם, 2008), "מאיה" (מיכל בת־אדם, 2010), "רפסודיה בולגרית" (איוואן ניצ'ב, 2014), "תרצה אתר: ציפור בחדר" (ארי דוידוביץ', 2015), "סיפור אהבה ארץ ישראלי" (דן וולמן, 2017) ו"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" (גלעד אמיליו שנקר, 2017).
