אהרון מסקין (1898–1974) היה שחקן בן דור המייסדים של תיאטרון הבימה, מענקי הבמה העברית ומחלוצי התיאטרון בארץ ישראל. הוא נולד ברוסיה, קיבל חינוך דתי ולמד ב"חדר", וכשבגר הצטרף לצבא האדום, שבו שירת כקצין בימי המהפכה הקומוניסטית. לאחר מכן למד בסטודיה הדרמטית הבימה במוסקבה בהדרכתו של הבמאי האגדי יבגני וכטנגוב. ב-1919 הצטרף לתיאטרון הבימה, שנוסד רק חמש שנים קודם לכן, שהיה לביתו האמנותי עד יום מותו. ב-1928 עלה עם חברי התיאטרון לארץ ישראל.
בזכות חזותו המרשימה, גובהו וקולו העמוק זכה מסקין לגלם כמה מהתפקידים הראשיים הנחשקים ביותר בענף התיאטרון: רפאל הקנטוניסט במחזה "הדיבוק" (1922), הגולם ב"הגולם" (1925), אותלו ב"אותלו" (1950), לוטננט־קומנדר קוויג ב"המרד על הקיין" (1954), המלך ליר ב"המלך ליר" (1955) ואלפרד איל ב"ביקור הגברת הזקנה" (1959). בין שאר ההצגות של תיאטרון הבימה שבהן השתתף בולטות "בערבות הנגב" (1949), "ילדי הצל" (1962) ו"הצוענים של יפו" (1971).
בין הסרטים שבהם השתתף: "צבר" (אלכסנדר פורד, 1933), "המניע לרצח" (פיטר פריישטדט, 1966), "סבינה והגברים" (פיטר פריישטדט, 1966), "שבת המלכה" (אילן אלדד, 1966) ו"שני קוני למל" (ישראל בקר, 1966).
מסקין הוא חתן פרס ישראל לתיאטרון לשנת 1960. האולם השני בגודלו בתיאטרון הבימה קרוי על שמו.
בנו אמנון מסקין (1934–2015) היה שחקן, במאי ומנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה. בנו יובל מסקין הוא עורך ומגיש רדיו ושחקן.
