זהרירה חריפאי היתה שחקנית תיאטרון וקולנוע, כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת 2003. במלחמת השחרור שירתה כאלחוטאית בחטיבת גולני, ולאחר שחרורה מהצבא למדה בסטודיו לדרמה שליד התיאטרון הקאמרי. חריפאי השתתפה בשלל הצגות שהועלו בתיאטרון חיפה ובתיאטרון בית ליסין, אך היתה מזוהה במיוחד עם התיאטרון הקאמרי. בסוף שנות ה-50 נמנתה עם מקימי תיאטרון זווית, ובמקביל הצטרפה ללהקת בצל ירוק.
חריפאי היתה מזוהה עם מחזותיו של חנוך לוין, ונמנתה עם שחקניו הקבועים. היא השתתפה, בין היתר, בהצגות "יעקובי ולידנטל", "סוחרי גומי" ו"אשכבה". ב-2012 זכתה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המשנה הטובה ביותר עבור תפקידה בהצגה "סוף טוב" של התיאטרון הקאמרי, מאת ענת גוב ובבימויה של עדנה מזי"א. בין שאר הצגות התיאטרון שבהן השתתפה: "כובע הקש האיטלקי", "בדלתיים סגורות", "מעגל הגיר הקווקזי", "אמא קוראז'" ו"רכוש נטוש".
בין סרטי הקולנוע שבהם השתתפה: "סאלח שבתי" (אפרים קישון, 1964), "חור בלבנה" (אורי זהר, 1965), "יהודית" (דניאל מאן, 1966), "תעלת בלאומילך" (אפרים קישון, 1969), "השוטר אזולאי" (אפרים קישון, 1971), "אבו אל־בנאת" (משה מזרחי, 1973), "השועל בלול התרנגולות" (אפרים קישון, 1978), "חמש חמש" (שמואל אימברמן, 1980), "צלילה חוזרת" (שמעון דותן, 1982) ו"מדוזות" (שירה גפן ואתגר קרת, 2007).
