- כל תכני הסינמטק פתוחים ללא הגבלת זמן
- מחיר מוזל על תכנים מתארחים
תחושת זמן היא עניין חמקמק. חוויית הזמן, אם חלף מהר או שאולי דווקא זחל, משתנה לא רק ביחס להנאה וסבל. היא מתעצבת באופן שונה מילדות לבגרות. אני יכולה להניח את האצבע על השלב בחיים שבו שבועות הפכו באחת לשנים שחלפו ביעף. יומני ירושלים מאוסף מיכה שגריר, השמורים בארכיון הסרטים הישראלי, מספקים למי שגדלו בירושלים המתפתחת הזדמנות לחוות מחדש רגעים ומקומות שהיו לחלק בלתי נפרד ממרקם החיים בעיר בטרם התפתחו שכונותיה והתרחבו. מבחינתי, כמי שהיתה ילדה בחלק מהתקופה המתועדת ביומנים, אלו רגעים בזמן שבהם כל דקה היתה עולם ומלואו.
נולדתי בירושלים וחייתי בה במשך 23 שנים, ובדיעבד אני יודעת לומר שהדבר העיקרי שהשפיע על מי שהפכתי להיות היה דווקא הקִרבה של העיר לטבע. זכיתי לגדול בעיר (על כל המשתמע מהיתרונות הקיימים בעיר כמרכז תרבותי ומסחרי), אבל הרווחתי גם טבע ומרחבים ירוקים במרחק נגיעה.
שכונת יפה נוף שבה גדלתי נשקה ליער ירושלים. אל היער הוביל ואדי קטן מלא סלעים שבוקעו לחתיכות באמצעות “בארוד” (כך קראו לפיצוצים היזומים שהכשירו את השטח ההררי לבנייה). מתוך הסלעים צמחה שיבולת שועל מתפרקת שהיינו תולשים את זרעיה החדים במשיכה אחת לאורך הגבעול ומטילים אותם זה על זה, וכך מנבאים כמה צאצאים יהיו לנו כשנגדל – כמספר הזרעים שנתפסו בחולצה.
חווינו את עונות השנה דרך היער, עם ריח התבלינים והפטריות ששִגשגו בו בחורף והענפים היבשים שהתחלנו לאסוף כבר אחרי פורים, ששימשו אותנו במדורת הענק שהקמנו בקרחת היער בל”ג בעומר והתבוננו בה דועכת עד אור ראשון. בימי האביב היינו מטיילים לכיוון “שן הפיל”, מעין סלע עצום שניצב במורדות היער, בצומת בין גבעת שאול לבית־זית. משם יכולנו להגיע עד סכר בית־זית, שנבנה דווקא בנקודה שבה המים חִלחלו במהירות אל עומק האדמה והותירו לנו שבועות מעטים בלבד של מראות פריחה מאגם שאינו מכאן. בקיץ רצנו לאורך כביש האספלט של היער עד מרכז ציפורי, שם היתה בריכת שחייה ששימשה את ילדי העיר וכאילו נשלפה מתוך אתר נופש אירופי – מוקפת יער עבות ומשקיפה על עמק עין כרם וההרים המוריקים שהתנשאו מעליו.
מדי בוקר מיהרנו לבית הספר במעלה גרם המדרגות התלול שחיבר בין רחוב נוף הרים לרחוב יפה נוף, ומשם מעלה לרחוב תרצה, שבסתיו היה מתמלא בעלים היבשים שנשרו מעצי הצפצפה שניטעו לאורכו ובדריכה עליהם הקימו רעש התפצחות ממכר. אחר הצהריים היינו נפגשים במרכז הרחוב ומשחקים שבע אבנים עד שהשמש היתה נעלמת מאחורי ההר והפנסים נדלקו בהילת ערפל. כשגדלנו מעט היינו צועדים לכיכר דניה ומטפסים על פסל האונייה שהוקם בה לכבוד הדנים שהבריחו יהודים מאירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. בהמשך הוקם שם מרכז מסחרי שהפך למוקד משיכה לרבים מתושבי השכונה.
את בתי הרחוב שבו גדלתי אפשר היה לראות במרווחים שבין האורנים הנטועים בהר הרצל. הרבה קולות עלו מההר הזה בילדותי, למשל “טען אש!” מלווה בקול ירייה מהדהד – רעש שהכרתי הרבה לפני שהלמה בי הבנת תכליתו. גם את החזרות לטקס המרכזי לסיום אירועי יום הזיכרון ופתיחת חגיגות העצמאות (שהתחילו לפני פסח) היינו שומעים מהמרפסת: תזמורת מנגנת מארש, שנקטע על ידי קולו של מפקד הטקס המבקש “להתחיל הכל שוב, מלמעלה”.
צלילה אל יומני ירושלים מאוסף מיכה שגריר, אסופת יומנים שנוצרו מטעם העירייה החל מ-1968 (אחרי מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר) ועד 1983, אִפשרה לי להתבונן ממרחק הזמן על המקומות שבהם עברה עלי ילדותי, מקומות של טבע עירוני שבו פעלו ובילו רבים מתושבי העיר. היומנים כוללים תיעוד מופלא של אירועי יום העצמאות ברחבי ירושלים ואת האירוע המסורתי שבו אירח ראש העירייה טדי קולק את יקירי העיר בקבלת פנים מיוחדת בגיא בן הינום ובמגדל דוד.
מהיומנים למדתי שהעמק הסובב את חומות העיר העתיקה תוכנן כפארק לאומי שהקמתו החלה אחרי איחוד העיר במלחמת ששת הימים, ושהוא אמור היה לרכז אליו אירועי תרבות רבים, לשמר ולהעצים את היופי הטבעי והאוצרות הארכיאולוגיים והתרבותיים שמפוזרים סביב החומות. כך שופצו מבני המרכז המסחרי במקום שבו היתה בעבר שכונת ג’ורת אל־ענב (גוב השיזף) והפכו לחוצות היוצר, היכן שבמשך שנים היינו מבלים בקיץ במופעים משובחים וביריד אומנות מופלא שממנו בחרנו בקפידה שכיות חמדה לעצב באמצעותן את חדרי ההתבגרות האפלים שלנו.
גני העיר משכו אל מרחביהם רבים מתושבי העיר. היומנים כוללים רגעי תיעוד מופלאים של גן סאקר כשהגבעות סביבו עוד היו שוממות, תיעוד של גן השושנים בפאתי שכונת טלבייה וגנים עירוניים נוספים שעל פי היומנים (שמטרתם היתה קידומית, יש לציין) הוקמו וטופחו על ידי העירייה עבור ילדי העיר, כדי שלא יתרוצצו בכבישים הסואנים. אפשר לזהות בחומרים את ההתפתחות של ירושלים העכשווית מתוך הטרשים – לעתים באמצעות ניצול נבון ומאוזן של הסביבה הטבעית, ולעתים בלהט של בנייה וסלילה שייתכן ופגע באזורים של טבע מופלא.
במקום כמו ירושלים, פיתוח עירוני הוא תהליך מורכב לא רק בהיבטים של שימור הטבע אלא גם מבחינת הרגישויות של התרבויות הרבות של תושביה ואזרחיה. כך למשל בפברואר 2022 עוכבו עבודות הפיתוח של הפארק הלאומי סביב החומות עקב חששם של הנוצרים שמא ייפגעו שטחים ששייכים לכנסיות, בנוסף למתיחות השוררת בין התושבים החיים בסילוואן.
כיום ישנם בעיר כמה מרכזים של שימור טבע מרהיב, כך שהפיתוח העירוני לא מסתכם באובדן שטחים ירוקים, אלא גם בידיעה שאפשר וכדאי לשמר טבע עירוני אם מתייחסים ברצינות לאיכויותיו ולחשיבותו בהיבט האקולוגי, וגם כמרחב להפעלות עירוניות לאורך כל ימות השנה עבור הקהילות הרבות שחיות בעיר.
לפניכם אסופת קטעים המתעדים את ההתפתחות של מרכזים חברתיים ותרבותיים, חלקם ירוקים, בשנים שבהן צולמו יומני ירושלים.
שימו לב! כל סרט באסופה מלווה בטקסט קצר מתחתיו.
