אלישבע מיכאלי (1928–2009) היתה שחקנית תיאטרון וקולנוע. מיכאלי היתה חברה בלהקה הצבאית כרמל, והחלה דרכה המקצועית בתיאטרון האוהל. ב-1955 עברה לתיאטרון הבימה, שבו גילמה ב-1959 את תפקידה הזכור ביותר: קלייר ב”ביקור הגברת הזקנה”.
לאורך הקריירה הארוכה שלה הופיעה מיכאלי ברוב התיאטראות הרפרטואריים בישראל. בין ההצגות שבהן השתתפה בתיאטרון הבימה: “אופרה בגרוש”, “איי לייק מייק”, “הבט אחורה בזעם”, “הביצה”, “המלך נוטה למות”, “הפיזיקאים”, “עושה הנפלאות”, “נשף הגנבים” ו”שש כנפיים לאחד”.
משחקה בסרט “קיץ אצל אריקה” (דליה הגר, 1992) זיכה אותה בפרס השחקנית הטובה ביותר בתחרות מוגרבי של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל־אביב. משחקה ב”סיפורי בית קפה” (עמית ליאור, 2003) הניב לה מועמדות לפרס אופיר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר.
בין שאר הסרטים שבהם השתתפה: “אבן על כל מיל” (אריה להולה, 1954), “שמונה בעקבות אחד” (מנחם גולן, 1964), “הבו בנות לאילת” (נתן אקסלרוד וליאו פילר, 1965), “פיצוץ בחצות” (ארווה ברומברגר, 1965), “שני קוני למל” (ישראל בקר, 1966), “999… עליזה מזרחי” (מנחם גולן, 1966), “ארבינקא” (אפרים קישון, 1967), “תעלת בלאומילך” (אפרים קישון, 1969), “שוד הטלפונים הגדול” (מנחם גולן, 1972), “אני אוהב אותך רוזה” (משה מזרחי, 1972), “הבלש האמיץ שוורץ” (עמי ארצי ולויד קאופמן, 1973), “שרית” (ג’ורג’ עובדיה, 1974), “צ’רלי וחצי” (בועז דוידזון, 1974), “משפחת צנעני” (בועז דוידזון, 1976), “יהושע יהושע” (אבי כהן, 1988), “הירושה” (אמנון רובינשטיין, 1993), “מסוכנת” (שמי זרחין, 1998) ו”ג’ירפות” (צחי גראד, 2001).
כשהיתה בת 18 נישאה מיכאלי למשה משאלי, שנפל כעבור שנתיים בקרבות מלחמת העצמאות. מאז גידלה לבדה את בנם, גיורא. במחצית השנייה של שנות ה-60 עזבה מיכאלי את תיאטרון הבימה לאחר שחשה שלא מוצעים לה תפקידים מרכזיים. ב-1971 פתחה חנות עתיקות במרכז לונדון מיניסטור בתל־אביב. בסוף שנות ה-90, שוב פעם על רקע אכזבה מההצעות הדלות שקיבלה מהתיאטרון, עזבה את ישראל לטובת ארצות־הברית. בהמשך עברה לווינה.
