צבי שפילמן (1925–2013) היה מפיק קולנוע. שפילמן נולד בפולין וגדל בדרזדן, גרמניה. כשהיה בן שמונה עלה עם משפחתו לישראל. הוא נישא למרים רוזנר, ולאחר מכן קיבל הצעה מאמה, מרגוט קלאוזנר: להצטרף אליה ולעבוד באולפני הרצליה. שפילמן החל את קריירת הקולנוע שלו כמתלמד במעבדה, התנסה בתפקידים נוספים – ולבסוף הקים וניהל את האולפן הגדול של אולפני הרצליה.
ב-1965 פרש מהחברה והקים את ישראפילם, חברת הפקות שהפיקה סרטים ישראליים וקופרודוקציות דוגמת "הגמל והילד" (אוסאמו טקהאשי, 1968) ו"מותו של יהודי" (דני דה לה פטלייה, 1969). במקביל התמחתה החברה במתן שירותי הפקה להפקות זרות שקיימו ימי צילומים בישראל, בהן "בלומפילד" (ריצ'רד האריס ואורי זהר, 1970), "אשה ושמה גולדה" (אלן גיבסון, 1982), "רשימת שינדלר" (סטיבן שפילברג, 1993) ו"אל תתעסקו עם הזוהן" (דניס דוגן, 2008).
בין הסרטים שהפיק: "האם תל־אביב בוערת?" (קובי ייגר, 1967); "השמלה" (ג'אד נאמן, 1969), שהוצג בפסטיבל קאן במסגרת השבועיים של הבמאים; "אורח בעונה מתה" (משה מזרחי, 1970), שהוצג בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין והיה מועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר; "אלף נשיקות קטנות" (מירה רקנטי, 1982), שהוצג בפסטיבל קאן במסגרת "מבט מסוים"; "אחד משלנו" (אורי ברבש, 1989); "סוף שבוע בתל־אביב" (דרור זהבי, 2008) ו"סלסה תל־אביב" (חורחה ולר, 2011).
בשנת 2000 הוענק לשפילמן פרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.
שפילמן היה אביה של הבמאית והמפיקה מולי לנדסמן.
