יוסי גרבר (1932–2016) היה שחקן תיאטרון וקולנוע ומדבב. גרבר החל את דרכו המקצועית כילד בתיאטרון במתנו, התיאטרון האמנותי לנוער שפעל בחסות תיאטרון האוהל. בהמשך למד משחק בלונדון, באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (RADA). עם שובו לישראל החל לעבוד בתיאטרון הקאמרי, אך פוטר בעקבות מרד שחקנים שקרא תיגר על המנהל האמנותי, יוסף מילוא.
לאחר פיטוריו עבד גרבר כדייל באל־על. בהמשך שיחק כשנתיים בתיאטרון בדרום־אפריקה, שם הכיר את מעצב הבמה והבובנאי אריק סמית, לימים בן זוגו. על רקע ההצלחה המקצועית שנחל גרבר בדרום־אפריקה, יוסף מילוא קרא לו לשוב לישראל. גרבר שב, וב-1966 החל לגלם את דמותו של המלך במחזמר "המלך ואני", כמחליפו של אריק לביא, בהפקה שהעלה ג'יימס המרשטיין בתיאטרון של גיורא גודיק.
גרבר שיחק כמעט בכל תיאטרון בארץ, אך בסוף שנות ה-60 חזר לתיאטרון הקאמרי, שהיה ביתו האמנותי עד מותו כעבור יובל שנים. בין ההצגות שבהן השתתף בתיאטרון הקאמרי: "מסיבת יום הולדת" (1965), "מלכת אמבטיה" (1970), "טוב" (1982), "קידוש" (1985), "מפעל חייו" (1992), "מלאכים באמריקה" (1993), "הסוחר מוונציה", שבה גילם את שיילוק (1994), "פולארד" (1995), "היה או לא היה" (2007), "ריצ'רד השני" (2012), "איש קטן, מה עכשיו?" (2013) ו"כולם רוצים לחיות" (2014).
ב-2001 שיחק בהצגה "מר גרין" מאת ג'ף ברון ובבימויו של אלון אופיר, בתפקיד שעליו זכה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן הטוב ביותר. ב-2012 הוענק לו פרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים.
בין התוכניות וסדרות הטלוויזיה שבהן השתתף: "חדוה ושלומיק", "הצריף של תמרי" (בתפקיד תמרי), "מסיבת גן", "זבנג!" (בתפקיד גברת זעפני), "כסף קטלני", "שמש" ו"חסמבה דור 3".
בין הסרטים שבהם השתתף: "הוא הלך בשדות" (יוסף מילוא, 1967), "קזבלן" (מנחם גולן, 1973), "הזמנה לרצח" (אסי דיין, 1973), "הדיבר ה-11" (שלמה סוריאנו, 1975), "יהיה טוב סלמוניקו" (אלפרד שטיינהרדט, 1975), "סרט וארוחת בוקר" (אלפרד שטיינהרדט, 1977), "בדרנית בחצות" (ג'ורג' עובדיה, 1977), "מבצע יונתן" (מנחם גולן, 1977), "פצעי בגרות 80" (זאב רווח, 1980), "בובה" (זאב רווח, 1987), "חימו מלך ירושלים" (עמוס גוטמן, 1987), "אשה ושמה גולדה", שבו גילם את משה דיין (אלן גיבסון, 1982), "ברלין-ירושלים" (עמוס גיתאי, 1989), "מעבר לים" (יעקב גולדווסר, 1991), "איזה מקום נפלא" (איל חלפון, 2005) ו"הורה 79" (אלי כהן, 2013).
