יורם גלובוס הוא מפיק קולנוע. עם שחרורו מצה"ל חבר לבן דודו, הבמאי והמפיק מנחם גולן, והקים עמו את חברת ההפקה סרטי נח (על שם אביו של גולן). בשנות ה-60 וה-70 הפיקה החברה כמה מהסרטים החשובים והמצליחים בתולדות הקולנוע הישראלי: "אני אוהב אותך רוזה" (1972), בבימויו של משה מזרחי, השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן והיה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר; "הבית ברחוב שלוש" (1973), גם הוא בבימויו של מזרחי, רשם מועמדות אוסקר נוספת – וכך גם "מבצע יונתן" (1977), שאותו ביים גולן. הסרט "אסקימו לימון" (1978), בבימויו של בועז דוידזון, השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין והיה מועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
ב-1978 עברו גולן וגלובוס לארצות־הברית וקנו את חברת ההפקה הקטנה קאנון גרופ. תוך זמן קצר נחלה קאנון הצלחה מסחרית והפכה לחברת ההפקות הקטנה הגדולה ביותר בהוליווד. תחת גולן וגלובוס התבלטה קאנון כחברה עם חוש מחודד לזיהוי טעם הקהל. בשנות ה-80 הופקו בה סרטי פעולה זולים יחסית שזכו להצלחה גדולה, בין השאר הודות לכוכבים דוגמת ז'אן־קלוד ואן־דאם וצ'אק נוריס, שגולן זיהה וטיפח.
בין הסרטים שהפיקה חברת קאנון: "התפוח" (1980), "הנינג'ה" (1981), "משאלת מוות 2" (1982), "נינג'ה אמריקאי" (1985), "קוברה" (1986), "סופרמן 4" (1987), ושני סרטים בבימויו של גולן – "מחץ הדלתא" (1986) ו"מעבר לשיא" (1987).
לצד סרטי הפעולה נעשו בקאנון גם נסיונות להפיק סרטי איכות. במסגרת הנסיונות הללו הופקו בחברה סרטים של במאים רבי מוניטין דוגמת ג'ון קאסווטס, ז'אן־לוק גודאר, אנדריי קונצ'לובסקי ואחרים. בשנות ה-90 שקעה החברה בחובות ונמכרה. לאחר מכן פירקו גלובוס וגולן את השותפות העסקית ביניהם, וניהלו סכסוך ארוך ומתוקשר.
ב-1990 מונה גלובוס לנשיא חברת MGM, תפקיד שבו כיהן במשך שנתיים. ב-1993 חזר לישראל והעתיק אליה את פעילותו. הוא שינה את שם החברה מ"גולן גלובוס" ל"גלובוס גרופ". תאגיד התקשורת שלו חלש כעת על חברת הפצת הסרטים "גלובוס יונייטד", רשת בתי הקולנוע "גלובוס מקס" ואולפני הטלוויזיה בנווה־אילן. ב-2014 מכר גלובוס את רוב עסקיו בישראל.
בין הסרטים שהפיק: "מרגו שלי" (מנחם גולן, 1969), "לופו" (מנחם גולן, 1970), "הפריצה הגדולה" (מנחם גולן, 1970), "כץ וקרסו" (מנחם גולן, 1971), "מלכת הכביש" (מנחם גולן, 1971), "יהלומים" (מנחם גולן, 1975), "ישראלים מצחיקים" (צבי שיסל, 1978), "אמי הגנרלית" (יואל זילברג, 1979), "יוצאים קבוע – אסקימו לימון 2" (בועז דוידזון, 1979), "שפשוף נעים – אסקימו לימון 3" (בועז דוידזון, 1981), "ספיחס – אסקימו לימון 4" (בועז דוידזון, 1982), "רומן זעיר – אסקימו לימון 5" (דן וולמן, 1983), "עדות מאונס" (רפאל רביבו, 1984), "הרימו עוגן – אסקימו לימון 6" (דן וולמן, 1985), "השיגעון הגדול" (נפתלי אלטר, 1986), "המאהב" (מיכל בת־אדם, 1986), "טיפת מזל" (זאב רווח, 1992), "ללקק ת'תות" (אורי ברבש, 1992), "פעמיים בוסקילה" (זאב רווח, 1998), "אסקימו לימון – החגיגה נמשכת" (צבי שיסל, 2001) ו"הבשורה על פי אלוהים" (אסי דיין, 2003).
ב-1999 הוענק לגלובוס פרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.
