יכין הירש (1934–2011) היה צלם קולנוע ובמאי של סרטים דוקומנטריים. הוא החל את דרכו המקצועית כצלם ביומני גבע, ולאחר מכן נסע ללמוד קולנוע בניו־יורק. עם שובו לישראל, בתחילת שנות ה-60, השתלב הירש בתעשיית הקולנוע המקומית כצלם ובמאי של סרטי תעודה והסברה.
בין הסרטים הדוקומנטריים הרבים שביים: "המסחאים" (בימוי משותף עם מיכה שגריר, 1965), "ראובן – דיוקן" (1969), "רחל המשוררת" (1970), "האומר לא – יגאל תומרקין" (1980), "דני קרוון" (1982) ו"נווה־צדק – לידת תל־אביב" (1997).
הירש צילם חלקים מ"יומן" של דוד פרלוב (1973–1983), וגם כמה מהסרטים הנסיוניים של דוד אבידן, בהם "הכל אפשרי" (1968). בנוסף צילם שישה סרטים באורך מלא, בהם שניים מהסרטים המייצגים ביותר של תנועת "הרגישות החדשה": "אשה בחדר השני" (יצחק ישורון, 1966) ו"השמלה" (ג'אד נאמן, 1969), שהשתתף במסגרת "השבועיים של הבמאים" בפסטיבל קאן. ארבעת הסרטים הנוספים שצילם הם "המניע לרצח" (פיטר פריישטדט, 1966), "סיירים" (מיכה שגריר, 1967), "סופו של מילטון לוי" (ניסים דיין, 1981) ו"לנה" (איתן גרין, 1981).
הירש היה גם צלם סטילס שתצלומיו הוצגו בתערוכות.
