יעקב בן־דב (1882–1968) היה צלם קולנוע וסטילס ובמאי דוקומנטרי, מחלוצי תעשיית הקולנוע בארץ ישראל. בן־דב נולד באוקראינה ועלה לישראל ב-1907. הוא הקים את המחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. ב-1919 ייסד את חברת הסרטים מנורה, שהפיקה מדי שנה, במשך 16 שנים, סרט תיעודי באורך מלא שסקר את תולדות היישוב בארץ ישראל. הסרטים הופצו מעבר לים ושימשו לגיוס כספים למען המפעל הציוני בקרב יהודים עשירים.
בשנים 1917–1918 יצר בן־דב יומנים מצולמים שבהם תועדו המאורעות שהתחוללו אז בארץ – כניסת הגנרל אלנבי והצבא הבריטי לירושלים ותחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל. את היומנים ערך לסרט אחד הבנוי מ-34 סצנות: "יהודה המשוחררת", הסרט העברי הראשון. בין סרטיו האחרים: "שיבת ציון" (1921), "מעשה בתייר אמריקאי בארץ ישראל" (1923), "התחייה" (1927) ו"אביב בארץ ישראל" (1928).
