טליה שפירא היתה שחקנית וקומיקאית. לאחר שחרורה מלהקת גייסות השריון החלה שפירא להופיע בהצגות – בתיאטרון הקאמרי, בתיאטרון חיפה ובתיאטרון העממי של פשנל. שפירא נמנתה עם חברי חבורת "לול", והופיעה בתוכניותיה ומערכוניה – לרבות המערכון המפורסם "לה מרמור". כמו כן הופיעה בתוכניות "הופה היי" ו"קרובים קרובים". ב-1988 העלתה שפירא את מופע היחיד "אחת העם", שבו גילמה דמויות רבות – הזכורה שבהן היא דמותה של "הפולנייה".
בין סרטי הקולנוע שבהם השתתפה: "הבלש האמיץ שוורץ" (עמי ארצי ולויד קאופמן, 1973), "עיניים גדולות" (אורי זהר, 1974), "חגיגה בסנוקר" (בועז דוידזון, 1975), "יופי של צרות" (אסי דיין, 1976), "סרט וארוחת בוקר" (אלפרד שטיינהרדט, 1977), "בלפר" (יגאל בורשטיין, 1978), "מונולוג של אשה צעירה" (ליהי חנוך, 1981) ו"לא לשידור" (יעוד לבנון, 1981). על תפקידה ב"חגיגה לעיניים" (אסי דיין, 1975) זכתה שפירא בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל צפת.
ב-2015 יצא הסרט הדוקומנטרי "17 התחלות על טליה" שביים בנה יוני בן־טובים, המספר את סיפור חייה, מחלתה ומותה.
