ניקו ניתאי (1931–2020) היה שחקן, מחזאי ובמאי תיאטרון. ניתאי נולד, גדל והתחנך בבוקרשט, בירת רומניה, ושם גם למד באוניברסיטה תיאטרון וקולנוע. ב-1961 עלה לישראל, ובהמשך השלים לימודי תואר שני בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב. כשחקן החל את דרכו המקצועית בארץ בתיאטרון חיפה, בהצגה "אילוף הסוררת". לאחר מכן הופיע גם בתיאטראות האוהל, הבימה וצוותא.
ב-1975 העלה ניתאי את הצגת היחיד המצליחה "הנפילה", שאותה עיבד על פי הרומן מאת אלבר קאמי. הוא המשיך להופיע איתה על הבמות במשך 45 שנה, כמעט עד מותו.
ניתאי כתב מחזות ("איש הרוח, הזונה והליצן", "היפוכונים", "אחת מעשר" ועוד) וביים הצגות רבות, בהן "מותה של בסי סמית" מאת אדוארד אלבי, "נדנדה בשניים" מאת ויליאם גיבסון, "הירושה" מאת שולמית לפיד, "אדם הוא אדם" מאת ברטולט ברכט ו"המלך ליר" מאת ויליאם שייקספיר, שבה גם שיחק בתפקיד הראשי.
בתחילת שנות ה-80 החליט ניתאי לפרוש מהתיאטראות הממסדיים. הוא הקים את תיאטרון הסימטה ביפו, שאותו ניהל עד שנת 2000. ב-2001 הקים את תיאטרון קרוב, שלאחר כשלוש שנים עבר למשכן הקבע שלו במתחם התרבות בתחנה המרכזית בתל־אביב.
לילדי שנות ה-80 זכור ניתאי כאסף מתוכנית הטלוויזיה "קשת וענן".
בין הסרטים שבהם שיחק: "שמונה בעקבות אחד" (מנחם גולן, 1964), "שבע פעמים ביום" (דניס הרו, 1971) ו"נקמתו של איציק פינקלשטיין" (אנריקה רוטנברג, 1993).