אילן אלדד נולד ביוגוסלביה ב-1929 בשם איוון לנג'יאל. הוא שרד את השואה עם אמו, ולאחר המלחמה למד קולנוע בבלגרד. ב-1950 עלה לישראל. את שירותו הצבאי העביר ביחידת ההסרטה של חיל האוויר, שם למד וצבר ניסיון בבימוי ועריכה. לאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד כעורך באולפני הרצליה. אלדד עבד כעוזר במאי ועוזר עריכה בסרט "גבעה 24 אינה עונה" (תורולד דיקנסון, 1955). במסגרת עבודתו על הסרט נסע ללונדון כדי להמשיך לעבוד שם עם צוות העריכה, וכך המשיך לשכלל את הכשרתו המקצועית.
עם שובו לישראל המשיך אלדד לעבוד באולפני הרצליה ויצר במסגרתם סרטי הסברה ופרסומת רבים. במקביל עבד כעוזר במאי בהפקות זרות שצולמו בארץ, בהן "אקסודוס" (אוטו פרמינגר, 1960) ו"יהודית" (דניאל מאן, 1966).
בין סרטי התעודה, ההסברה והפרסומת שביים: "אנא ענו למכתבי" (1957), "בקצב המחר" (1965), "שלוש שעות ביוני" (1968), "הביתה – בלי מדים" (1969), "הבריאות בידך" (1970) ו"צלילים בדשא" (1980).
אלדד ביים שלושה סרטים באורך מלא: "סיניה" (1962), "הדיבוק" (בימוי משותף עם שרגא פרידמן, 1968) ו"המגילה 83" (1983).
כבמאי תיאטרון עבד אלדד ברוב התיאטראות הרפרטואריים בארץ. בין ההצגות שביים: "בודדה באפלה", "שבת ראשון שני", "יתומים", "הזוג המוזר" ו"הקוסם מברוקלין". לצד פעילותו על הבמות בארץ ביים אלדד גם הפקות תיאטרון בהונגריה.
אלדד נשוי לשחקנית דינה דורון, שכיכבה בסרטו "סיניה".
