דוד פרלוב (1930–2003) היה במאי ומורה לקולנוע – מאבות הקולנוע הישראלי המודרני, חתן פרס ישראל לקולנוע. פרלוב נולד בברזיל. אחרי שעלה לישראל החל לביים סרטי תעודה, סרטי הסברה וסרטים עבור שירות הסרטים הישראלי. בשנת 1963, במסגרת שירות הסרטים, ביים את יצירת המופת הדוקומנטרית "בירושלים", שזכתה במדליית ארד בפסטיבל ונציה.
לאחר "בירושלים" פרלוב המשיך לביים סרטים דוקומנטריים קצרים, בהם "תל קציר" (1964) ו"תיאטרון בישראל" (1967). בשנת 1968 ביים את סרטו העלילתי הראשון, "הגלולה", פנטזיה פרועה שנכתבה על ידי נסים אלוני, שבגלל סכסוכים ובעיות תקציביות עלתה לאקרנים רק ב-1972. ב-1969 ביים את סרטו העלילתי השני והאחרון, "42:6", ביוגרפיה קולנועית אקספרימנטלית ומודרניסטית של דוד בן־גוריון. בעקבות כשלונם של שני הסרטים הללו, יצירות מורכבות וחריגות שלא הובנו בישראל של אותם ימים, פרלוב לא חזר ליצור סרטים עלילתיים.
בשלב זה, בין השנים 1973 ל-1982, החל פרלוב לצלם דיוקן אינטימי שלו ושל משפחתו. "יומן" יצא ב-1983 – יצירה פורצת דרך, אוונגרדית, אישית ופואטית שנחשבת כיום לאחת מיצירות המופת של הקולנוע הדוקומנטרי העולמי. ב"יומן" פרלוב מתבונן בחייו, בחייהן של אשתו ובנותיו, בחיים בישראל – ומנציח על הבד את הפיוט שביומיום.
בין שאר הסרטים שביים: "מלבן – בית זקנים" (1962), שזכה בפרס ון־ליר לסרט הקצר הטוב ביותר, "ביבה" (1977), "זכרונות ממשפט אייכמן" (1979), "פגישות עם נתן זך" (1996), "כלניות" (2000), "יומן מעודכן" (2001) ו"תצלומי 1952–2002" (2002).
כמהגר, פרלוב הביט במציאות הישראלית בעיניים זרות. כמי שעלה לארץ דרך פריז, שבה השתקע לכמה שנים בתקופת הולדת המודרניזם הקולנועי, פרלוב הביט באותה מציאות בעיניים של יוצר קולנוע מודרניסטי. הוא יצר קולנוע מודרני ואחר, אלטרנטיבה לקולנוע שהיה קיים כאן לפניו.
בשנת 1973 היה פרלוב בין המייסדים של החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב, שם לימד עד יום מותו והעמיד דורות של יוצרי קולנוע. לאחר מותו הקימה משפחתו את קרן פרלוב, המקיימת מדי שנה תחרות שבה הזוכה מקבל מענק ליצירת סרט דוקומנטרי. ב-2013 יצא "עקבות בירושלים", סרט מחווה לפרלוב שהופק בבית הספר לקולנוע סם שפיגל. הסרט מאגד כמה סרטים קצרים שנוצרו בעקבות "בירושלים", יצירתו המונומנטלית, ובוימו על ידי במאים ותיקים וצעירים, בהם דן גבע, נדב לפיד ודוד אופק.
בנותיו הן עורכת הסרטים יעל פרלוב והכוריאוגרפית נעמי פרלוב.
