דני שיק (1932–2023) היה עורך קולנוע וצלם סטילס. הוא נולד בתל־אביב והחל את דרכו הקולנועית כעוזר עריכה באולפני הרצליה. את שירותו הצבאי העביר ביחידת ההסרטה של צה"ל. לאחר שחרורו עבד כעוזר עריכה וכעורך פסקול בסרט "גבעה 24 אינה עונה" (תורולד דיקנסון, 1955). ב-1960 ערך שיק בפעם הראשונה סרט באורך מלא, "הם היו עשרה" (ברוך דינר). לאורך העשורים הבאים ערך כמה מהסרטים המכוננים של הקולנוע הישראלי, בהם "סאלח שבתי" (אפרים קישון, 1964), שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר והיה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריה זו, ו"מצור" (ג'ילברטו טופאנו, 1969), שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן והיה אחד הסרטים המכוננים בזרם הרגישות החדשה. ב-1977 ערך שיק את הסרט הנדיר The Phantom Kid(פיטר המונד), מערבון דובר אנגלית בכיכובם של ילדים, בהם ירמי קפלן. בין שאר הסרטים שערך: "סיניה" (אילן אלדד, 1962), "רק בלירה" (יורם גרוס, 1963), "המרתף" (נתן גרוס, 1963), "אולי תרדו שם" (פוצ'ו ואמציה חיוני, 1964), "שמונה בעקבות אחד" (מנחם גולן, 1964), "מבצע קהיר" (מנחם גולן, 1965), "אני אחמד" (אבשלום כץ, 1966), "פורטונה" (מנחם גולן, 1966), "999... עליזה מזרחי" (מנחם גולן, 1967), "ארבינקא" (אפרים קישון, 1967), "איריס" (דוד גרינברג, 1968), "עזית הכלבה הצנחנית" (בועז דוידזון, 1972), "פנטסיה על נושא רומנטי" (ויטק טרץ', 1977), "סופו של מילטון לוי" (ניסים דיין, 1981), "צלילה חוזרת" (שמעון דותן, 1982), "כביש ללא מוצא" (יקי יושע, 1982), "גשר צר מאוד" (ניסים דיין, 1985), "אש צולבת" (גדעון גנני, 1989), "עץ הדומים תפוס" (אלי כהן, 1994), "סודות משפחה" (ניצה גונן, 1998) ו"כרוניקה של אהבה" (ציפי טרופה, 1998). שיק היה סבו של הקומיקאי ירמי שיק־בלום.
סרט עלילתי

עתליה

בימוי: עקיבא טבת, 1984
עתליה
בתשלום

2 דק'

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds