אברהם רונאי (1932–2005) היה שחקן תיאטרון וקולנוע. הוא נולד בשם אנדרש רונאי בבודפשט, הונגריה, וכבר בילדותו הופיע בתיאטרון הילדים המפורסם בעיר, "תיאטרון הילדים של הדוד לאקנר". בזמן הפלישה הגרמנית הוסתר רונאי אצל נוצרים, ובהמשך ניצל עם עוד אלפי יהודים בזכות תושייתו של ג'ורג'ו פרלסקה, חסיד אומות העולם. בתום המלחמה שב למשחק והופיע באופרטה ובסרטים. ב-1947 נמנה עם השחקנים הראשיים בסרט עתיר השבחים "אי שם באירופה" (גזה רדבאני), שבמרכזו קבוצה של ילדים יתומים המנסים לשרוד בהונגריה שאחרי מלחמת העולם השנייה.
ב-1949 עלה רונאי לישראל. הוא התגייס לצה"ל ושירת בלהקת כרמל, ולאחר שחרורו התקבל לתיאטרון האוהל, שם שיחק כעשור. בתחילת שנות ה-60 עבר לתיאטרון הבימה, שהיה ביתו האמנותי במשך רוב הקריירה שלו. הוא גילם את מר באמבל ב"אוליבר" (1966), את הכומר הצבאי ב"אמא קוראז'" (1975) ואת רשס ב"הלוויה חורפית" (1978), והופיע בשורה של הצגות נוספות שהועלו בתיאטרון הבימה, בהן "שניים עשר המושבעים" (1995).
בקולנוע זכור רונאי בין היתר מתפקידיו כמר קוסלה, עוזרו של ראש העיר ב"תעלת בלאומילך" (אפרים קישון, 1969), וכפקח העירוני סרבסקי ב"קזבלן" (מנחם גולן, 1973). כמו כן נמנה רונאי עם השחקנים הקבועים בסרטיו של הבמאי ג'ורג' עובדיה, שבהם גילם בדרך כלל טייפקאסט של אב אשכנזי אמיד. הוא הופיע בחמישה מהם: "אריאנה" (1971), "נורית" (1972), "שרית" (1974), "בדרנית בחצות" (1977) ו"הדודה מארגנטינה" (1984).
בין שאר הסרטים שבהם השתתף: "חולות לוהטים" (רפאל נוסבאום, 1960), "בעל החלומות" (אלינה גרוס ויורם גרוס, 1962), "נס בעיירה" (ליאו פילר, 1968), "שוד הטלפונים הגדול" (מנחם גולן, 1972), "מבצע יונתן" (מנחם גולן, 1977), "העיט" (יקי יושע, 1981) ו"וילונות" (יצחק וולף, 1998), שזכה בפרס לסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל חיפה.
