אברהם הפנר היה במאי, תסריטאי, סופר ומרצה לקולנוע יליד חיפה. בצעירותו שירת בלהקת הנח"ל עם אורי זהר, חיים טופול ונחמה הנדל. הפנר למד ספרות אנגלית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, ובהמשך למד פילוסופיה וספרות אמריקאית בסורבון בפריז. הוא המשיך את לימודי הפילוסופיה בניו־יורק והחל ללמוד שם גם קולנוע, ובהמשך ביים שם שלושה סרטים קצרים, בהם "המרת הדת המופלאה ביותר של המלט הצעיר" (1963). ב-1967 יצר את "לאט יותר", עיבוד לסיפור קצר של סימון דה־בובואר, שזיכה אותו בפרס הסרט הקצר המצטיין בפסטיבל ונציה.
הפנר נמנה עם קבוצת יוצרי "הרגישות החדשה", שיצרו סרטים בעלי סגנון אמנותי אירופי־אוונגארדי שעמדו בניגוד לסרטי הבורקס העממיים של אותם ימים. נציג בולט של זרם זה היה "לאן נעלם דניאל וקס?", שהפנר כתב וביים ב-1972 וזכה להערכה רבה. בהמשך יצר עוד שלושה סרטים באורך מלא: "דודה קלרה" (1977), "פרשת וינשל" (1979) ו"אהבתה האחרונה של לורה אדלר" (1990).
הפנר גם הופיע כשחקן בכמה סרטים וסדרות, יצר את סדרת הילדים "דלת הקסמים", הרצה במשך שנים רבות על קולנוע ותסריטאות במוסדות אקדמיים ופרסם שורה של ספרים פרי עטו. בשנת 2004 קיבל את פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע (פרס אופיר) למפעל חיים בקולנוע הישראלי. הפנר הלך לעולמו בספטמבר 2014, בגיל 79.
