אמנון סלומון היה מבכירי הצלמים בתעשיית הקולנוע הישראלית משלהי שנות ה-60 ועד מותו כעבור ארבעה עשורים. סלומון נולד וגדל בתל־אביב, בסמוך לקולנוע עדן. שם התעוררה המשיכה שלו למדיום הקולנועי. את הקריירה המקצועית שלו החל כעוזר צלם בכמה מהסרטים הבולטים של התקופה, בהם "אלדורדו", שצילם ניסים (ניצ'ו) ליאון (מנחם גולן, 1963), "דליה והמלחים", שצילם הארי וקסמן (מנחם גולן, 1964), ו"חור בלבנה", שצילם דוד גורפינקל (אורי זהר, 1965).
במלחמת ששת הימים, במהלך שירות המילואים שלו, הכיר את הבמאי והאמן ז'אק מורי קתמור, שהפך לאחד משותפיו המקצועיים הקבועים. לאחר המלחמה, ב-1969, צילם את סרטו האוונגרדי של קתמור "מקרה אשה", שנחשב לאחד הסרטים המייצגים בזרם "הרגישות החדשה" ובקולנוע הישראלי האישי של סוף שנות ה-60. סלומון נמנה עם חברי קבוצת האמנים האוונגרדית "העין השלישית" שייסד קתמור.
לצד סרטים אמנותיים צילם סלומון גם סרטים מסחריים. בין הבולטים שבהם נמנים "לאן נעלם דניאל וקס" (אברהם הפנר, 1972), "צ'רלי וחצי" (בועז דוידזון, 1974), "אלכס חולה אהבה" (בועז דוידזון, 1986), "אחד משלנו" (אורי ברבש, 1989) ו"מאחורי הסורגים" (אורי ברבש, 1984), שהיה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר וזכה בפרס הביקורת הבינלאומית בפסטיבל ונציה. בזכותם הפך סלומון לאחד המעצבים הבולטים של ה"לוק" של הקולנוע הישראלי, בעיקר בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת.
בין שאר הסרטים שצילם: "המלחמה לאחר המלחמה", שאותו צילם עם יחיאל נאמן (מיכה שגריר, 1969), "חכם גמליאל" (יואל זילברג, 1973), "שרית" (ג'ורג' עובדיה, 1974), "משפחת צנעני" (בועז דוידזון, 1976), "לופו בניו־יורק" (בועז דוידזון, 1976), "ישראלים מצחיקים" (צבי שיסל, 1978), "טעות במספר" (זאב רווח, 1979), "שדר מן העתיד" (דוד אבידן, 1981), "שפשוף נעים – אסקימו לימון 3" (בועז דוידזון, 1981), "אדון ליאון" (זאב רווח, 1982), "ספר נשים" (זאב רווח, 1984), "גשר צר מאוד" (ניסים דיין, 1985), "עד סוף הלילה" (איתן גרין, 1985), "החולמים" (אורי ברבש, 1987), "תלווה לי את אשתך" (זאב רווח, 1989), "אחד באפריל" (מנחם זילברמן, 1989), "אבא גנוב 2" (אבי כהן, 1989), "דרך הנשר" (אורי ברבש, 1990), "נשיקה במצ"ח" (שמואל פירסטנברג, 1990), "גמר גביע" (ערן ריקליס, 1991), "להב חצוי" (עמוס קולק, 1992), "מאחורי הסורגים 2" (אורי ברבש, 1992), "זולגות הדמעות מעצמן" (איתן גרין, 1996), "פעמיים בוסקילה" (זאב רווח, 1998), "צור הדסים" (גדעון קולירין, 1999), "לא בת 17" (יצחק ישורון, 2003) ו"מלך של קבצנים" (אורי פסטר, 2007).
סלומון זכה בשני פרסי אופיר: פרס מפעל חיים שהוענק לו ב-2003 ופרס על צילום סרטו של דובר קוסאשווילי "התגנבות יחידים", שאותו קיבל ב-2010.
