מכרם ח'ורי הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ובמאי תיאטרון, זוכה פרס ישראל לתיאטרון לשנת 1987 – האמן הערבי־ישראלי הראשון שזכה בפרס זה. בנוסף זכה בפרס אופיר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט "הבן של אלוהים" (גיא נתיב וארז תדמור, 2013). בצעירותו למד ח'ורי בלונדון, באקדמיה לאמנויות התיאטרון מאונטוויו, וכשחזר ארצה הצטרף ללהקת השחקנים של תיאטרון חיפה. אף שח'ורי מזוהה עם תיאטרון זה, במהלך הקריירה שלו השתתף בהפקות של כמעט כל תיאטרון רפרטוארי בארץ. ח'ורי הוא גם במאי תיאטרון, ובעבר שימש מנהל תיאטרון אל־מידאן.
ב-2009 השתתף ח'ורי בהפקה של פיטר ברוק בפריז, "11 ו-12 – חייו ומשנתו של טירנו בוקאר", וב-2015 גילם את שיילוק בהפקת "הסוחר מוונציה" של הרויאל שייקספיר קומפני. בין הצגות התיאטרון שבהן השתתף בישראל: "מחכים לגודו", "עקומים", "סינדרום ירושלים", "אדי קינג", "מעגל הקיר הקווקזי", "הדה גבלר", "הבכיינים" ו"גן הדובדבנים".
בין סדרות הטלוויזיה שבהן השתתף: "מישל עזרא ספרא ובניו", "הבית הלבן", "הומלנד" ו"חטופים".
בין סרטי הקולנוע שבהם השתתף: "אמי הגנרלית" (יואל זילברג, 1979), "מתחת לאף" (יעקב גולדווסר, 1982), "גשר צר מאוד" (ניסים דיין, 1985), "חיוך הגדי" (שמעון דותן, 1986), "אש צולבת" (גדעון גנני, 1989), "להב חצוי" (עמוס קולק, 1992), "שביל החלב" (עלי נסאר, 1997), "המנגליסטים" (דוד אופק ויוסי מדמוני, 2002), "הכלה הסורית" (ערן ריקליס, 2004), "אזור חופשי" (עמוס גיתאי, 2005), "מינכן" (סטיבן ספילברג, 2005), "מחילות" (אודי אלוני, 2006), "סוכריות" (יוסף פיצ'חדזה, 2013), "ארץ פצועה" (ארז תדמור, 2015), "סיפור על אהבה וחושך" (נטלי פורטמן, 2015), "אבוללה" (יוני גבע, 2015), "הכל שבור ורוקד" (נוני גפן, 2016) ו"עכביש ברשת" (ערן ריקליס, 2019).
