יורם גרוס (1926–2015) היה אנימטור, במאי ומפיק. הוא נולד בפולין ושרד את השואה בעזרת מסמכים מזויפים. לאחר המלחמה השתלב בתעשיית הקולנוע הפולנית. ב-1950 עלה לישראל עם אחיו, נתן גרוס, מחלוצי הקולנוע הישראלי.
יורם גרוס השתלב בתעשיית הקולנוע בישראל כצלם ביומני כרמל, ולאחר מכן התגייס לצה"ל ושירת ביחידת ההסרטה. לאחר שחרורו החל ליצור סרטי אנימציה קצרים. ב-1962 כתב את "בעל החלומות", סרט האנימציה הישראלי הראשון באורך מלא, שאותו ביים, צילם והפיק עם אלינה גרוס, אשתו הראשונה. הסרט הוצג בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן.
ב-1964 ביים גרוס את הסרט "רק בלירה". הוא יצר גם סרטי פרסומת והסברה רבים, בהם "התקציב הרגיל" (בימוי משותף עם אלינה גרוס, 1960), "מי מכיר מי יודע" (בימוי משותף עם אלינה גרוס, 1962), "תקציב הפיתוח" (בימוי משותף עם אלינה גרוס, 1962), "יום העצמאות תשכ"ב" (1962), "מעשה כספים – הרבה צדדים למטבע" (בימוי משותף עם אלינה גרוס, 1964), "בולים מספרים" (בימוי משותף עם אלינה גרוס, 1964), "האדם והחום" (בימוי משותף עם אלינה גרוס, 1964), "חופשה בצפון" (1965), "זוהר באפור" (1965), "אור ירוק" (1967), "המפתח בידך" (1968) ו"עניין רציני מאוד" (1968).
בסוף שנות ה-60 היגר גרוס לסידני, אוסטרליה, שם הקים סטודיו לאנימציה ויצר סרטים שזכו להצלחה אדירה. הזכורים שבהם הם Dot and the Kangaroo (1977), סרטי ההמשך בסדרה ו-Blinky Bill (1992).
גרוס הוא דודו של הבמאי וחוקר הקולנוע יעקב גרוס.
