איידיל טראוול טוקס מציגים: פלשתינה

1934
  • דירוג

סרט מסע מקיף בארץ הקודש בעיצומן של שנות השלושים. ראשיתו בנמל יפו ובפריקת הסחורות בו. משם מתגלגלת המצלמה לתל אביב, מתעדת כמה מאישיה, ובהם ביאליק, רבניצקי ודיזנגוף, ומנציחה את מצעד העדלאידע הגדול של פורים ואת יריד המזרח. חלקו הבא של הסרט עוסק בחינוך, הוא מציג שני בתי ספר ירושלמים: בית חינוך לעולי בבל, ובית מדרש חרדי, וכן את כפר הנוער בן שמן, את בית הספר החקלאי מקווה ישראל, את הגימנסיה הרצליה ואת האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים. אנחנו נעים הלאה אל המושבות ראשון לציון, רחובות, נס ציונה ורעננה, וכן אל הקבוצה הצעירה גבעת ברנר, שם עוסקים המצולמים במלאכה כפרית, כשהם לבושים בבגדים ייצוגיים שנבחרו מן הסתם לכבוד נוכחותה של העדשה. בין המושבות נראים כפרים ערבים כתפאורת רקע. פרק זה של הסרט מסתיים בגבעת השלושה ובפתח תקווה הסמוכה לה, וכעת מתחיל מסע אל הצפון: אל תחנת הכח בנהריים, אל הערים העתיקות צפת וטבריה, אל חיפה ואל קברי צדיקים. נוכחותם של היהודים מודגשת, ותושביהן הנוצרים והמוסלמים של ערים מעורבות נראים רק בחלופם במקרה בפני המצלמה. רק עם הגיענו לירושלים נמשכת תשומת הלב למבנה שאינו יהודי: כיפת הסלע. השקופיות הנלוות למסע בירושלים מעידות על אימוץ גולמי של ארכיאולוגיה ברוח תנ״כית. יד אבשלום מוצגת כקברו של אבשלום, בן דוד. הכותל מוצג בטעות כשריד למקדש שלמה. על ירושלים המודרנית נכתב כי הוקמה בעיקר בידי יהודים, אם כי המצלמה מתעגבת על מבנים מונומנטאלים נוצרים, כמו הכנסייה שבמגרש הרוסים ובניין ימק״א. לאחר ביקור בבית לחם, חברון ויריחו מנמיכה המצלמה אל ים המלח וחוצה אל הירדן כדי לתעד נופשים המשתכשכים בנחלי עברו המזרחי: ואדי זרקא-מעין ונחל ארנון. הסרט מסתיים בתיעוד נדיר של חגיגות נבי מוסא בירושלים, ומיד לאחריהן: הקרבת זבח הפסח של השומרונים בראש הר גריזים.