אוסף שירות הסרטים הישראלי

הערות על התרבות הישראלית, פרק 5: לא מלחמה ולא שלום

26 דקות, 2000
סוגה:
סרט תיעודי

  • דירוג
בימוי: לאוניד בלחמן
הפקה:מיכל שלמן, שי הרלב
חברת הפקה:שירות הסרטים הישראלי
צילום: דרור לבנדיגר, אבי אברמוב, יונתן סנדר
שפות: עברית, רוסית
|
כתוביות: עברית

סדרה בת 6 פרקים, בהפקת שירות הסרטים עבור המשרד לקליטת העלייה, המבקשת לבאר את שדה התרבות המקומי ליוצרים יוצאי ברית המועצות בישראל. חוקרי תרבות מהשורה הראשונה מובילים שיח רב פנים עם יוצרים מקומיים, על השפעות שעיצבו את זהותה של התרבות הישראלית ותוצריה, תיאטרון, אמנות, מחול, שירה, מוסיקה, אדריכלות וספרות.
הפרק החמישי “לא מלחמה ולא שלום,” מציב במוקד הדיון את אי היציבות הפוליטית בישראל והשפעותיה על התרבות. בין היוצרים המשתתפים בפרק, יגאל תומרקין, דוד גרוסמן, עמרי ניצן, יהושוע סובול, מיכאל גרובמן וסמי מיכאל.
ישראל משתנה פוליטית ושינויים אלה אינם מאפשרים לה לבנות יסודות תרבותיים יציבים. אולם, במקום שהפוליטיקה כשלה התרבות מעוררת את התודעה הפוליטית: מ”חירבת חיזעה” של הסופר ס. יזהר ועד “סינדרום ירושלים” שנכתב על ידי המחזאי יהושוע סובול במיוחד לחגיגות שנות הארבעים למדינה ועורר סערה ציבורית עזה. סובול סבור כי לא מלחמת אחים אלא קנאות דתית בתקופת בית שני היא שהובילה לתפיסת השלטון ולחורבן. קנאות פוליטית אידאולוגית טוען סובול, עלולה להוביל את העם לחורבן נוסף. האמן מיכאל גרובמן סבור שהאמנות מנגישה את החיים הפוליטיים הישראלי והסופר סמי מיכאל מאמין שמציאות של מלחמה אינה יכולה להשתנות על ידי מחולליה, הפוליטיקאים. הסופר ס. יזהר מסמן את פינוי הכפרים ב-1948 ככיבוש, וכתיבתו מביאה לשינוי תודעתי שמתעצם לאחר מלחמת יום כיפור: השינויים הפוליטיים מובילים אז לפיצול העם לימין ושמאל חדשים ולחילופי שלטון היסטוריים. באופן דומה סרטו של רפי בוקאי, “אוונטי פופולו” [קדימה העם] עוסק בסכסוך הישראלי־ערבי ומהווה ביקורת סוריאליסטית על מלחמת ששת־הימים. עוד עוסק הפרק בנטיית עולם התרבות לפתח השקפות ריאליסטיות בעוד הפוליטיקה מאמצת תפיסות עולם אוטופיות: היפוך תפקידים אשר עלול לערער עוד יותר את אי היציבות הפוליטית של ישראל.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds