אוסף שירות הסרטים הישראלי

הערות על התרבות הישראלית, פרק 3: לא על הלחם לבדו

25 דקות, 2000
סוגה:
סרט תיעודי

  • דירוג
בימוי: לאוניד בלחמן
הפקה:שי הרלב, בוריס מפציר
חברת הפקה:שירות הסרטים הישראלי
צילום: דרור לבנדיגר, רונן עוז, אבי אברמוב
שפות: עברית, רוסית
|
כתוביות: עברית

סדרה בת 6 פרקים, בהפקת שירות הסרטים עבור המשרד לקליטת העלייה, המבקשת לבאר את שדה התרבות המקומי ליוצרים יוצאי ברית המועצות בישראל. חוקרי תרבות מהשורה הראשונה מובילים שיח רב פנים עם יוצרים מקומיים, על השפעות שעיצבו את זהותה של התרבות הישראלית ותוצריה, תיאטרון, אמנות, מחול, שירה, מוסיקה, אדריכלות וספרות.
הפרק השלישי, “לא על הלחם לבדו”, עוסק בשיח המתוח בין דתיות וחילוניות אבל גם מזהה השקה בין העולמות ושאיפה של התרבות לחקור מושגים מעולם הדת באמצעות המעשה האמנותי. בין המשתתפים בפרק, להקת בת-שבע, שמואל הספרי, רומן קונצמן, יהושוע סובל, מרטין הולט, אופירה הניג, ודב קנטורר.
“לא על הלחם לבדו” נפתח בקטע מחול של להקת בת-שבע מהמופע “אנפאזה” –אחד מי יודע, (שירה בביצוע להקת נקמת הטרקטור) כאשר עלה לראשונה ב-1993, עורר “אנאפאזה” סערה ציבורית בשל הביקורת נגד דת כגורם מקטב בחברה הישראלית. באמצעות מעשה האמנת, אנאפאזה מבקש לסלק את שכרון הכוח, רטוריקת הקיטוב, ונאחז בתקווה לשינוי ואיחוי.
באמנות האירופאית חלו תהליכים דומים, כשהסימבוליקה, הסמנטיקה והמיתולוגיה של הדת, עברו משליטה של ההגמוניה הדתית ליוצרים היחידים, כפי שעשה דאנטה אלגיירי, ב”הקומדיה האלוהית.” בהקשר זה טוען גדעון עפרת שהתרבות הישראלית, שהייתה אתאיסטית בראשית דרכה – או “נעדרת מטפיזיקה וחיים”, במילותיה של מאיה קגנסקיה, מאמצת – מתוך ההעדר – גיבור חדש: אלוהים. האתאיזם בתרבות מפנה את מקומו להתחבטות בשאלות מטאפיזיות, ואמנים צעירים מבקשים להתעמק לא רק בסיפור גן עדן אלא גם לפענח לעצמם ולאחרים את הרמב”ם ודוסטוייבסקי.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds