לאון אדרי (1948–2018) היה מפיק קולנוע, מפיץ סרטים ואחד מבעלי חברת ההפקה וההפצה סרטי יונייטד קינג ורשת בתי הקולנוע סינמה סיטי. הוא ואחיו הצעיר, משה אדרי, אחראים במידה רבה לפריחת תעשיית הקולנוע הישראלית בעשורים הראשונים של שנות האלפיים.
אדרי נולד בטנג'יר ובנערותו עלה לישראל עם משפחתו, שהשתקעה בדימונה. כשהיה נער החל לעבוד כמקרין בבית קולנוע בעיירה. ב-1978 הקים עם אחיו הצעיר, משה אדרי, את חברת יונייטד קינג, שעסקה בתחילה בהפצת סרטים. הלהיט הראשון שהביאה לישראל היה "סופרמן", סרטו של ריצ'רד דונר מאותה שנה.
בשנים הבאות החלו האחים אדרי לרכוש בתי קולנוע, בהם קולנוע מקסים וקולנוע אופיר בתל־אביב. בתחילת המאה ה-21 השיקו את מתחם אולמות הקולנוע סינמה סיטי בצומת גלילות. לאחר ההצלחה פתחו סניפים נוספים ברחבי הארץ, בין היתר בירושלים ובראשון־לציון.
בשנים הראשונות של האלף נכנסו משה ולאון אדרי גם לתחום הפקת הסרטים. ב-2004 הפיקו את סרטו של אבי נשר "סוף העולם שמאלה", שנחל הצלחה מסחרית אדירה והביא לאולמות הקולנוע כחצי מיליון צופים. שני סרטים של יוסף סידר שהפיקו האחים, "בופור" (2007) ו"הערת שוליים" (2011), היו מועמדים לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
בין שאר הסרטים שהפיק: "מטאליק בלוז" (דני ורטה, 2004), "ללכת על המים" (איתן פוקס, 2004), "אהבה קולומביאנית" (שי כנות, 2004), "הבועה" (איתן פוקס, 2006), "החוב" (אסף ברנשטיין, 2007), "הסודות" (אבי נשר, 2007), "איים אבודים" (רשף לוי, 2008), "לבנון" (שמוליק מעוז, 2009), "זוהי סדום" (מולי שגב ואדם סנדרסון, 2010), "מי מפחד מהזאב הרע" (אהרון קשלס ונבות פפושדו, 2013), "לצוד פילים" (רשף לוי, 2013), "הנוער" (תום שובל, 2013), "פרינסס" (טלי שלום־עזר, 2014), "תפוחים מן המדבר" (אריק לובצקי ומתי הררי, 2014), "את לי לילה" (אסף קורמן, 2014), "ארץ פצועה" (ארז תדמור, 2015), "ציפורי חול" (אמיר י. וולף, 2015), "המילים הטובות" (שמי זרחין, 2015), "סופת חול" (עילית זקצר, 2016) ו"מחילה" (חנן סביון וגיא עמיר, 2019).
