הלית ישורון היא מתרגמת, משוררת, עורכת ספרותית ושחקנית. אביה היה המשורר אבות ישורון. בשלהי שנות ה-60 התפרסמה ישורון כדוגמנית וכשחקנית כששיחקה בתפקיד הראשי בסרטו של בעלה דאז, ז'אק קתמור, "מקרה אשה" (1969). באותה תקופה גם שיחקה בסרטים "איריס" (דוד גרינברג, 1968) ו"התרנגול" (אורי זהר, 1971), ופִרסמה ספר שירה שנשא את השם "24".
בתחילת שנות ה-80 ייסדה ישורון את כתב העת לשירה "חדרים", שראה אור עד שנת 2005. היא ערכה ספרי שירה, בהם "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" של יונה וולך, ורשימת תרגומיה כוללת את כל כרכי "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט ואת "ידידי מגרה" של ז'ורז' סימנון.
בספרו "חומר טוב" כתב יהונתן גפן כי "מי מפחד מגברת לוין", השיר שכתב במקור לשלישיית השלושרים, מבוסס על דמותה של ישורון – ולא על דמותה של המבקרת הדס בושס, כפי שנהוג היה לחשוב עד אז.
