חיים שרייבר (2019-1926) היה צלם קולנוע ואחד מחלוצי הצילום הקולנועי בישראל. שרייבר נולד בפולין ולמד קולנוע בבית הספר לקולנוע בלודז'. הוא עלה לארץ ב-1950 והיה בין מייסדי יחידת ההסרטה של הגדנ"ע. באמצע שנות ה-50 שימש כצלם הראשי של אולפני גבע וצילם את סרטיו של לארי פריש "מעשה במונית" (1956) ו"עמוד האש" (1959). ב-1965 צילם את "הבו בנות לאילת", סרטם של נתן אקסלרוד וליאו פילר.
בין הסרטים התיעודיים וסרטי ההסברה שצילם: "מחנה בערבה" (יונה זרצקי ונתן גרוס, 1952), "אילת" (נתן גרוס, 1953), "הדרך לשחקים" (נתן גרוס, 1955), "ערד" (נתן גרוס, 1963), "הישן והחדש בכפר הערבי" (ברוך אגדתי, 1964), "מותו של אברהם לייב" (דן בן־אמוץ, 1964; צילום במשותף עם יכין הירש), "הים הוא בית" (זאב רב־נוף, 1968), "חיל הים" (דוד פרלוב, 1971), "בין דם לדם – עלילות דם במשך הדורות" (דוד גרינברג, 1975).
שרייבר היה גם מעצב גרפי שעבד על סרטים רבים, בהם "השיגעון הגדול" (נפתלי אלטר, 1986), "נישואין פיקטיביים" (חיים בוזגלו, 1988), "מלך הסלים" (דובי גל, 1988), "עבודה בעיניים" (יגאל שילון, 1989), "נשיקה במצ"ח" (שמואל פירסטנברג, 1990), "אבא גנוב 3" (איילת מנחמי, 1991), "זהר" (ערן ריקליס, 1993), "שחור" (שמואל הספרי, 1994), "שמיכה חשמלית ושמה משה" (אסי דיין, 1994), "לילסדה" (שמי זרחין, 1995) ו"זולגות הדמעות מעצמן" (איתן גרין, 1996).
בשנות ה-60 נמנה שרייבר עם מייסדי הטלוויזיה החינוכית, שם עבד כמפיק עד 1985 והפיק בין השאר את פרקי התוכנית החינוכית "דובי דוברמן".
