צבי שיסל (1946–2021) היה שחקן, מפיק, במאי ואמרגן. את שירותו הצבאי העביר שיסל בלהקת גייסות השריון. זמן לא רב לאחר שחרורו, כשהיה בן 22, התחבר עם אריק איינשטיין, הפך לאמרגנו והפיק את אלבומיו הראשונים, בהם “פוזי”, “שבלול”, “פלסטלינה”, “יסמין” ו”בדשא אצל אביגדור”. שיסל היה בין כותבי ומשתתפי תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית “לול” וחלק מחבורת “לול” בתחילת שנות ה-70. הוא הפיק את סרט הקאלט “שבלול” (בועז דוידזון, 1970), שבו גם השתתף כשחקן.
בסרט “מציצים” (אורי זהר, 1972) מדקלם שיסל משפט שהפך עם השנים לאחד המצוטטים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי: “ב-6.6.72 נראה הנאשם, מר אלטמן הידוע בכינוי אלטמן הקטן, החרמן הקטן, כשהוא מציץ לתוך החור, של המקלחות, של הנשים, וכל זאת בעין בלתי מזוינת”.
שיסל ביים תוכניות טלוויזיה וסרטי פרסומת רבים. בשנות ה-80 נסע לארצות־הברית, שם ביים פרסומות ועבד בחברת קאנון של מנחם גולן ויורם גלובוס. בהמשך יצר עם אריק איינשטיין ומוני מושונוב את סרט הקאלט “כבלים” (1992) ואת קלטת הילדים המיתולוגית “כמו גדולים” (1991).
בין סרטי הקולנוע שבהם השתתף: “השכונה שלנו” (אורי זהר, 1968), “חצי חצי” (בועז דוידזון, 1971), “עיניים גדולות” (אורי זהר, 1974), “לופו בניו־יורק” (בועז דוידזון, 1976), “המיועד” (דניאל וקסמן, 1989), “שושנה חלוץ מרכזי” (שי כנות, 2014) ו”תפוחים מן המדבר” (אריק לובצקי ומתי הררי, 2014).
בין סרטי הקולנוע שביים: “ישראלים מצחיקים” (1978), “סבבה – אסקימו לימון 4” (1983), “אוכלים לוקשים” (עם בועז דוידזון, 1989) ו”אסקימו לימון – החגיגה נמשכת” (2001).
בין הסדרות ותוכניות הטלוויזיה שבהן השתתף: “כחול עמוק”, “רד בנד”, “אנחנו במפה”, “קיבוצניקים” ו”הנחלה”.
לאחר מותו השלימה נועה, אשתו, את הסרט הדוקומנטרי שעליו עבד, “צבי אומר: שיסל ואיינשטיין”. הסרט שודר בערוץ 8 בשנת 2022.
