גורית קדמן (1897–1987) היתה רקדנית, כוריאוגרפית ומורה לריקוד ואחת מחלוצות תרבות ריקודי העם בישראל. קדמן נולדה בלייפציג, גרמניה, כגרטרוד לוינשטיין. היא למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטה, ובשנת 1920 עלתה לישראל עם בעלה, ליאו קאופמן, ובנם הבכור. בסוף שנות ה-40 עִברתה את שמה מגרטרוד קאופמן לגורית קדמן.
בשנים 1929–1931 עבדה קדמן בכפר הנוער בן־שמן, שם החלה לערוך פסטיבלי ריקודי עם שנחלו הצלחה. מ-1944 היתה שותפה בייזום וארגון כנסי המחולות וריקודי העם בקיבוץ דליה. לצד זה אִרגנה קורסים למדריכי ריקודי עם והקימה את הוועדה לריקודי עם.
בשנות ה-50 החלה לתעד בסרטים קצרים את סגנונות הריקוד המסורתיים שהביאו עמם העולים החדשים שהגיעו לישראל בגלי העלייה הגדולים של העשור. בין הסרטים שיצרה: "ריקודי יהודי תימן" (1951), "הבה נשירה: שיר הבוצרים" (1953), "ריקודים מסורתיים של יהודי כורדיסטן" (1954), "חבאנים: פרק ב'" (1954) ו"ריקודי יהודים מהרי האטלס, מרוקו וממדבר לוב" (1962).
קדמן חיברה מאמרים בנושא פולקלור וריקודים, הוציאה חוברות לתיעוד ולימוד ריקודים ופִרסמה שני ספרים: "עם רוקד" ו"ריקודי עדות בישראל".
ב-1981 הוענק לקדמן פרס ישראל בתרבות המחול.
