אבישי כפיר

מראיינת: רותם פסחוביץ’־פ”ז

אבישי כפיר, תסריטאי, במאי ומפיק ישראלי, הוא בעל הזכויות על האוסף המשפחתי הגדול והייחודי של פרד מונוסון, הכולל תיעוד נדיר בצבע של רגעים ואישים היסטוריים מתולדות מדינת ישראל. על בסיס האוסף הזה יצר אבישי את הסרט “אני הייתי שם בצבע”, שמספר את הסיפור של מונוסון ושל אוסף החומרים התיעודיים שיצר. בשיחה עם רותם פסחוביץ’־פ”ז סיפר אבישי על גילוי גלגלי הסרטים ועל תהליך הפיענוח שלהם, והביע תקווה שקולנוענים נוספים ישתמשו בחומרים כעת, לאחר שהופקדו והונגשו לציבור בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים.

ספר על הרגע שבו אתה נחשף לאוסף של פרד מונוסון ומבין שיש לך אוצר ביד.

אבישי כפיר: “כל הסיפור התחיל מכישלון גדול שנקרא ‘ערוץ ההיסטוריה הישראלי’ – ניסיון שלי ושל צפריר רונן ז”ל להקים ערוץ היסטוריה ישראלי או מעין אל־ג’זירה ליהודים, עוד לפני שהערוץ הערבי נולד. כמנהל התוכניות חיפשתי תוכן לערוץ ונפגשתי עם עמוס חורב, שהיה בעבר נשיא הטכניון וישב בדירקטוריון שלנו. הוא הכיר את אדולף מונוסון, בנו של פרד, שסיפר לו על אוסף הגלגלים של אביו שנמצא ברשותו.

“חורב הפנה אותי אל משפחת מונוסון, וכשדיברתי עם אדולף ועם שאר בני המשפחה הבנתי שהאוסף לא מעניין אותם בכלל. הגעתי לבוסטון במטרה לבדוק במה מדובר, מצאתי כמה ארגזי קרטון וכמה גלגלים, ולקחתי גלגל אחד לצפייה באולפן הפקות. אני זוכר את הרגע שבו ראיתי בפעם הראשונה את גולדה מאיר בצבע, את מחנות הצבא, החיילים הבריטים, משה שרת – והבנתי שמדובר במשהו מיוחד במינו”.

איך התחלת את תהליך התחקיר וזיהוי החומרים? הרי מדובר בהרבה חומר, 55 גלגלי 16 מ”מ עם מעט מאוד פרטים מזהים.

“בשלב הראשון אני לוקח את החומרים לאולפן כדי להמיר את הפילם לקלטות DVCAM – לא היה להם טלסינה, אז הם הקרינו את החומרים על קיר לבן וצילמו את הקיר. לי זה לא כל כך שינה, הייתי סקרן מאוד והזמן שלי היה קצר. החומרים היו מרשימים מאוד. הגעתי עם הקלטות לארץ, המרתי אותן ל-DVD, ובמשך שנה הייתי עסוק בצפייה ופענוח. צפיתי גלגל־גלגל, ולאט־לאט, ללא עזרה של היסטוריונים, הרכבתי את הפאזל הזה. אני מכיר ואוהב היסטוריה, אז מבחינתי זה היה תהליך מעניין ומרתק. כמובן שמדי פעם נעזרתי בגוגל לזיהוי דמויות שונות בתפקידי מפתח”.

ומה למדת על מונוסון במהלך התחקיר?

“פרד מונוסון הוא מי שצילם ושמר את כל החומרים. החומרים הם ללא סאונד, אבל היה לי ברור מהסרטים ומשפת גופו שהוא אדם עשיר ועתיר קשרים שמוכּר בסביבה שלו בבוסטון. מעורבותו והתגייסותו למאמץ הציוני באמריקה ובארץ הפכו אותו למעין סלב.

“בחומרים הוא תמיד דאג שיצלמו אותו בפוזיציה שבה הוא נראה במרכז הפריים, אהוד ומכובד. זה קשור כמובן גם להיותו איש עשיר, שיכול היה להרשות לעצמו לצלם בצבע בפורמט 16 מ”מ. הביקור שלי אצל משפחתו בבוסטון עזר לי לקבל עוד מידע עליו. לדוגמה, שהיה לו הסכם עם צבא ארצות־הברית, ושהוא ייצר עבורם מעילים. בכיסי המעילים הוא נהג להחביא כרטיסי הגרלה עבור החיילים”.

אילו קטעים באוסף השפיעו עליך במיוחד?

“היו הרבה קטעים שמאוד ריגשו אותי, וחזרתי להסתכל בהם שוב ושוב. לדוגמה, תיעוד כנס המחולות השני שהתקיים בקיבוץ דליה בשנת 1947. צפיתי בזה בידיעה שהרבה מהחבר’ה שמופיעים שם לא חזרו הביתה אחרי מלחמת השחרור. החיים בכפר־עציון, שפרד מונוסון תיעד זמן קצר לפני שרבים מהתושבים שם נהרגו או נרצחו. גם תפיסת המעפילים בנמל חיפה, החייל הסקוטי בירושלים, הנוטר בכותל המערבי לפני מלחמת השחרור, ובייחוד הקטע שבו בן־גוריון לוקח את חיים וייצמן יד ביד.

“התיעוד של פרד מונוסון התחיל באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא צילם את חורבותיה של ברלין, את ורשה, את מחנה אושוויץ, ואפילו טס לקפריסין כדי לצלם את המעפילים שגורשו לשם. לחומרים שהוא אסף יש משמעות היסטורית – לפעמים נראה שכל המדינה נכנסה לו לפריים”.

מתוך הסרט “אני הייתי שם בצבע”, במאי: אבישי כפיר

מה ההבדל בין האוסף המשפחתי של מונוסון לבין חומרי ארכיון אחרים, ממלכתיים, כמו לדוגמה יומני החדשות?

“בתור ילד צפיתי ביומני חדשות בקולנוע, וזה תמיד מאוד הרשים אותי. אני נהנה לצפות ביומנים, גם אם זה שוטים שבוימו למטרות תעמולה. מה שמסקרן זו השתקפות המציאות ברקע ש’מאחור’. לעומת זאת, בחומרים משפחתיים מקבלים את הרושם של ‘סינמה וריטה’. בכל מקרה, שני המקרים הם כמוסות זמן נדירות ומרתקות”.

כיום כל הגלגלים כבר נסרקו ומופיעים באתר באיכות מרבית. מה המשמעות של זה עבורך?

“אנחנו עובדים על שחזור הסרט ‘אני הייתי שם בצבע’, ומחליפים את כל הקטעים בחומרים החדשים שנסרקו אצלכם. כמו כן, החומרים מקבלים חשיפה אדירה באתר – וזה מרחיב את מנעד הפניות”.

היום, לאחר צפייה בחומרים הסרוקים, יש בכוונתך לעשות סרט נוסף? אחרי הכל, “אני הייתי שם בצבע” נמשך 55 דקות – ויש 55 גלגלים…

אבישי צוחק, ומשיב: “הרבה מבקשים או מציעים שאפיק סרט המשך, אבל אני חושב שבסרט שלי מופיעים מיטב החומרים מהארכיון. אני לא חושב שיש משהו בארכיון שהיה צריך להיכנס לסרט ולא נכנס. כרגע אין לי רעיון לספר סיפור נוסף עם החומרים, ואני מאחל ליוצרים אחרים בארץ ובעולם להשתמש בהם ולשלב אותם בסרטים שלהם”.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds