יואב בראל (1933–1977) היה אמן, מרצה ומבקר אמנות. בשנות ה-50 החל ללמוד במכון אבני לאמנות ועיצוב ועבר להתגורר בסטודיו ששימש אותו גם ליצירה. בראל היה דמות מפתח בבוהמה התל־אביבית ובסצנת האמנות שלה בשנות ה-50 וה-60, וחוג חבריו כלל אמנים ומשוררים דוגמת דוד אבידן, יאיר הורוביץ וז'אק קתמור.
כאמן, בעבודותיו הראשונות של בראל ניכרה השפעה של אמנות אירופית מופשטת, אך בהמשך החל ליצור ברוח אמנות הפופ־ארט האמריקאית והפך לאחד מאבות האמנות הקונספטואלית בישראל.
בתחילת שנות ה-70 שימש בראל יועץ אמנותי של הטלוויזיה הישראלית, וב-1971 כתב כתסריטאי שותף עם הבמאי ז'אק קתמור כמה סרטים קצרים שהופקו לטלוויזיה ובוימו על ידי קתמור, בהם "3 פעמים עכשיו", "אדם, פסל, סביבה", "הפרח והאבן", "מוונוס עד מרילין מונרו", "תקשורת היא קשר" ו"מולטימדיה".
בראל היה מבקר האמנות של "ידיעות אחרונות", "הארץ" וגלי צה"ל, ובזכות תפקידו השפיע רבות על זירת האמנות בארץ ועל האמנים שפעלו בה. בשנים 1971–1977 גם לימד עיצוב תלת־ממדי במחלקה לאדריכלות ותכנון ערים בטכניון בחיפה.