דוד שיץ (1941–2017) היה סופר, תסריטאי ומפיק. הוא נולד בברלין, עלה לישראל בגיל 7 עם אחיו הגדול במסגרת עליית הנוער, ובהמשך למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. ב-1978 פִרסם את ספרו הראשון, "העשב והחול", רומן אוטוביוגרפי שהפך לרב מכר. בעשורים שלאחר מכן המשיך שיץ לכתוב ולפרסם ספרים, בהם "עד עולם אחכה" (1987), "אבישג" (1989), "כמו נחל" (1997) וקובץ הסיפורים "שעת החתולים" (2016). ספריו זכו בפרסים רבים ותורגמו לשפות זרות, בהן גרמנית וצרפתית.
שיץ הפיק את הסרטים "אל תיגעו לי בשואה" (אשר טללים, 1994), שזכה בפרס אופיר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, ו"שברי תמונות ירושלים" (רון חביליו, 1996), שזכה בפרס המבקרים הבינלאומי במסגרת "פורום" של פסטיבל ברלין, בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל אדינבורו ובפרס הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה בפסטיבל ירושלים.
בין שאר הסרטים שהפיק, רובם עם שותפים נוספים: "להיות סטודנט בישראל" (אלן יעקובוביץ', 1973), "לעמוד על הרגליים" (אלי כהן, 1974), "יום אחד" (ויקטור נורד, 1975), "ביבה" (דוד פרלוב, 1977), "ראש־פינה: החלומות האבודים של הרחוב העליון" (ליהי חנוך, 1977), "מפגש במחול" (נינה ממבוש ואריה ממבוש, 1978), "ימי ממילא" (נתן ליפשיץ, 1979), "בעקבות הלאדינו" (דוד פרלוב, 1981), "מונולוג של אשה צעירה" (ליהי חנוך, 1981), "תעלומת ראשי הציפורים" (דוד גרינברג, 1981), "אופקים חדשים" (אמנון רובינשטיין, 1983), "בגלל המלחמה ההיא" (אורנה בן־דור, 1988) ו"והיה באחרית הימים" (אמנון טייטלבאום, 1990).
שיץ כיהן כסמנכ"ל שירות הסרטים הישראלי.
