נדב לויתן (1943–2010) היה סופר, פזמונאי, תסריטאי ובמאי. לויתן למד ספרות, פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטת תל־אביב. הוא לימד בבתי הספר למשחק בית צבי וניסן נתיב וביים הצגות ומופעים שנחלו הצלחה רבה, בהם "השטן ואשת האיכר" ו"אני פשוש". יחד עם מולי שפירא הקים לויתן את מחלקת התרבות של גלי צה"ל, שם גם עבד כעורך.
בסוף שנות ה-70 עבר לויתן לבימוי קולנוע. הוא ביים סרטים עלילתיים לצד סרטים תיעודיים, וב-2006 זכה בפרס אופיר על מפעל חייו. בין הסרטים שביים: "סיפור אינטימי" (1981), "בנות" (1985), "ילדי סטאלין" (1987), שהוצג בפסטיבל קאן במסגרת "מבט מסוים", "גרופי" (1993), "אין שמות על הדלתות" (1997), שהוצג בפסטיבל ברלין, ו"האחים מבורך" (2000).
לויתן היה נשוי למוזיקאית חוה אלברשטיין והִרבה לשתף עמה פעולה. אלברשטיין לוהקה לשחק בשניים מסרטיו ("סיפור אינטימי" ו"אין שמות על הדלתות"), ולויתן כתב שירים לאלבומיה "מוצאי חג", "קוקוס", "טבע האדם" ו"ברוך הבא". נוסף לכך פִרסם שלושה ספרים: "מאכל תאווה" (1996), "פוליטיקה משפחתית: נובלה וסיפורים" (2004) ו"מכתב לנכד מאת סבא" (2008).