עליזה רוזן היא שחקנית וזמרת. היא נולדה וגדלה בירושלים, ואת שירותה הצבאי העבירה בלהקת הנח"ל. ב-1963 הצטרפה לתוכנית השנייה והמצליחה של להקת התרנגולים בניהולה של נעמי פולני, שממנה זכורים בעיקר הלהיטים "הכל זהב", "אם תרצי", "שיר אהבה חיילי", "ככה סתם", "כשאת אומרת לא" ו"שיר השכונה". ב-1966 השתתפה רוזן בהרכב "החמציצים", שהוקם גם הוא על ידי פולני, ושממנו זכורים הלהיטים "שיר פרידה לקיץ", "מישמיש", "אנטנה ודוד שמש גם" ו"הצופים והצופות". ב-1967 הקליטה רוזן עם דבורה דותן את השיר "בתי את בוכה או צוחקת".
רוזן הופיעה על בימות התיאטרון הקאמרי ובית ליסין, אך היא מזוהה בעיקר עם תיאטרון החאן, שהיה ביתה האמנותי משנת 1973. בין ההצגות הרבות שבהן השתתפה בחאן: "האידיוט", "אוכלים", "רשומון", "לילה במאי", "רציחות קטנות", "הנסיכה איבון", "דון קישוט", "שש דמויות מחפשות מחבר" ו"השיבה למדבר".
רוזן היתה חברה בצוות השחקנים שהופיע בתוכנית הסאטירה המיתולוגית "ניקוי ראש", ששודרה בערוץ הראשון בשנים 1974–1976. היא הופיעה לאורך השנים בשורה ארוכה של סדרות ותוכניות טלוויזיה נוספות, בהן "הצריף של תמרי", "קרובים קרובים", "איצ'ה", "הפוך", "בנות בראון", "השיר שלנו" ו"דני הוליווד".
בין הסרטים שבהם השתתפה: "האם תל־אביב בוערת" (קובי ייגר, 1967), "השמלה" (יהודה נאמן, 1969), "לאן נעלם דניאל וקס" (אברהם הפנר, 1972), "אני אוהב אותך רוזה" (משה מזרחי, 1972), "יופי של צרות" (אסי דיין, 1976), "כביש ללא מוצא" (יקי יושע, 1982), "חימו מלך ירושלים" (עמוס גוטמן, 1987), "הינשוף" (אמנון רובינשטיין, 1988), "הערת שוליים" (יוסף סידר, 2011), "מיתה טובה" (טל גרניט ושרון מימון, 2014) ו"ציפורי חול" (אמיר י. וולף, 2015).
ב-2014, במאי סרטי התעודה תומר הימן יצר את הסרט "עליזה" על חייה של רוזן.
