ליא קניג היא שחקנית תיאטרון וקולנוע, כלת פרס ישראל לתיאטרון. קניג, שכונתה לא אחת "הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי", נולדה בפולין ב-1929 למשפחה של שחקנים. בזמן מלחמת העולם השנייה והשואה חיה עם אמה בעיר הרומנית צ'רנוביץ'. הן הצליחו להימלט לאוזבקיסטן, ובתום המלחמה שבו לרומניה. למורת רוחה של האם, קניג למדה משחק באקדמיה בבוקרשט ולאחר מכן שיחקה בתיאטרון היהודי בעיר. ב-1961 עלתה לישראל עם בעלה, הבמאי והשחקן צבי שטופלר, ובמהרה נקלטה בתיאטרון הבימה, שעמו היא מזוהה מאז.
בין ההצגות שבהן השתתפה בתיאטרון הבימה: "בראשית" (1962), "סוף המירוץ" (1963), "טנגו" (1967), "חג הסנדלרים" (1970), "הכסאות" (1970), "אמא קוראז'" (1975), "הלוויה חורפית" (1978), "מירל'ה אפרת" (1986), "מלאכת החיים" (1989), "רעל ותחרה" (1991), "שלוש נשים גבוהות" (1997), "מדריך למטייל בוורשה" (1999), "בית ברנרדה אלבה" (2001), "פרפרים הם חופשיים" (2004), "מה עושים עם ג'ני" (2015) ו"מקווה" (2019).
בין הסרטים שבהם השתתפה: "לופו" (מנחם גולן, 1970), "מלכת הכביש" (מנחם גולן, 1971), "כץ וקרסו" (מנחם גולן, 1971), "שתי דפיקות לב" (שמואל אימברמן, 1972), "לופו בניו־יורק" (בועז דוידזון, 1976), "אל תשאלי אם אני אוהב" (ברברה נובל, 1979), "זכרון דברים" (עמוס גיתאי, 1995), "קדוש" (עמוס גיתאי, 1999), "קמטי צחוק" (פיני עדן, 2015) ו"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" (גלעד אמיליו שנקר, 2017).
קניג העלתה גם מופעי יחיד ביידיש ושיחקה לצד בעלה במופע "זוג משמיים", שאותו כתב.
