ארז לאופר הוא במאי, מפיק ועורך סרטים דוקומנטריים. לאופר, בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב, עבר לאחר סיום לימודיו לארצות־הברית, שם עבד כעורך לצד הדוקומנטריסטים המוערכים ד"א פניבייקר וכריס הג'דוס בכמה סרטים, בהם Woodstock Diary (1994) ו-The War Room (1993), שהיה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. עם חזרתו לישראל, לאופר החל ליצור סרטים תיעודיים שרבים מהם ממשיכים את הדרך שהחל בארצות־הברית: סרטים על מוזיקאים, אנשי תרבות ופוליטיקאים המצולמים תוך התערבות מינימלית (לכאורה) של היוצר.
בין סרטי הקולנוע שביים: "יהודה פוליקר - פנים אל מול פנים" (1995), "אדינבורו לא מחכה לי" (1995), "זהבה בן - כוכב אחד לבד" (1997), "אמא סינדרלה" (1998), "טוטאל לוס" (2000), "מייק ברנט: לס מואה טמה" (2002), שהוצג בפסטיבל קאן וזכה בפרס אופיר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, "קריאת הינשוף" (2005), שהוקרן בפסטיבלים בארץ וברחבי העולם וזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע ז'ול ורן בפריז, "דילמת הדריין" (2006), "רפסודה לבומביי" (2009), "יום אחד אחרי השלום" (2011) ו"רבין: במילותיו שלו" (2015), שהוצג בפסטיבלים רבים ברחבי העולם וזכה בפרס לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה. במקביל לעבודתו בארץ ערך לאופר ב-1997 את הסרט Startup.com וב-2005 את סרטה של לורה פיטראס My Country, My Country, שהיה מועמד לפרס האוסקר.
