דן בן־אמוץ (1923–1989) היה סופר, פובליציסט, עיתונאי, סאטיריקן ובוהמיין. בן־אמוץ נולד בפולין כמוסיה תהילימזאגער. בתחילת שנות ה-30 נשלח על ידי משפחתו ארצה, וכך ניצל מהשואה. בני משפחתו נספו. בארץ, לאחר שעבר בין תפקידים שונים בפלמ”ח, הגיע בן־אמוץ לפלי”ם. שם החל שיתוף הפעולה שלו עם חיים חפר, שלימים הוליד את ההצגה “תל־אביב הקטנה” ואת הספר “ילקוט הכזבים”. לאחר המלחמה החל בן־אמוץ לתרגם ולכתוב. בשנות ה-50 כתב מדי שבוע טור סאטירי ב”דבר השבוע”, וכמו כן השתתף בתוכנית הרדיו הסאטירית “שלושה בסירה אחת”. הוא המשיך לכתוב בעיתונים גם בעשורים הבאים, ובשנות ה-80 כתב טור אישי בעיתון “חדשות”.
בשנות ה-50 נסע בן־אמוץ לארצות־הברית, שם למד קולנוע במשך תקופה קצרה. הוא הופיע בתפקידים קטנים בסרטים “חשמלית ושמה תשוקה” (אליה קזאן, 1951) ו”אקסודוס” (אוטו פרמינגר, 1960), ובהמשך, בישראל, השתתף בסרטו של אורי זהר “חור בלבנה” (1964). לאחר מכן בן־אמוץ כתב את התסריט ושיחק בסרט “מצור” של ג’ילברטו טופאנו (1969), שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן. בעשור שלאחר מכן השתתף בסרט “רגעים” (מיכל בת־אדם, 1979), שהשתתף בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, בהם פסטיבל קאן, פסטיבל סן־סבסטיאן ופסטיבל מונטריאול.
בין ספריו: “לזכור ולשכוח” (1968), “מילון עולמי לעברית מדוברת” (עם נתיבה בן־יהודה, 1972), “לא שם זין” (1973), “זיונים זה לא הכל” (1979) ו”זיוניוני הדרך” (1981). בשנת 1987 עוּבד ספרו “לא שם זין” לסרט קולנוע מצליח בבימויו של שמואל אימברמן.
