יגאל שילון הוא תסריטאי, במאי, מגיש ויוצר טלוויזיה. בשנות ה-80, שמו היה שם נרדף לסרטי מתיחות, שהיו פופולריים בארץ בתקופה ההיא, לצד שמו של יהודה ברקן. שילון וברקן ביימו יחד כמה מהסרטים המצליחים ביותר בז’אנר: “חייך, אכלת אותה” (1980) ו”המתיחה הגדולה” (1984), שכל אחד מהם הביא לאולמות הקולנוע 600 אלף צופים, “ניפגש בסיבוב” (1986), שהביא לאולמות 750 אלף צופים, ו”ניפגש בחוף” (1987). ב-1989 ביים שילון את הסרט “עבודה בעיניים” עם צמד הבטלנים, אבי קושניר ונתן דטנר. באותה שנה גם שיחק ב”1 באפריל”, סרטו של מנחם זילברמן.
בשלהי שנות ה-80 החל שילון לעבוד בטלוויזיה. הוא הנחה פינות פספוסים בכמה תוכניות, בהן “סופ סופ”, תוכנית לילה בהנחיית גבי גזית, ו”רואים 6/6″. בשנים 1986–1990 ביים סדרה של פרסומות למעדן מילקי (“הקרב על המילקי”) בכיכובן של חלי גולדנברג ואביבה פז, שהפכו לקאלט. בשנים 1994–2008 שילון יצר, ביים והגיש את תוכנית המתיחות והפספוסים המצליחה “פספוסים” בערוץ 2. ב-2022 עלתה התוכנית “חוזרים לפספוסים”, שבה שב למתיחות העבר המפורסמות ואירח את הנמתחים.
פגיעת ראש שספג ב-2019 הותירה אותו משותק ואילצה אותו להיעזר בכיסא גלגלים. סיפור התמודדותו נחשף בסרט התעודה הטלוויזיוני “הפספוס של חיי”, שאותו ביים עם ארז טל.
שילון הוא אחיו של העיתונאי, המנחה ואיש הטלוויזיה דן שילון.
