חיפוש

אסופה

לאן נעלמו יומני הקולנוע?

בעריכת רן לוי

הילדים שלי, בני טיפש־עשרה ברובם, הם צרכנים כבדים של מדיה חדשה: נטפליקס, יוטיוב, פודקאסטים ורשתות חברתיות החליפו אצלם את ערוצי הטלוויזיה, הרדיו והעיתון. אבל אף שהם אינם צרכנים של אמצעי התקשורת הוותיקים, הם בהחלט מכירים אותם: הם יודעים מה זה רדיו, ואילו סוגי מידע אפשר למצוא בעיתון. אך כששאלתי אותם מהם “יומני קולנוע” קיבלתי בתשובה מבטים תמהים. באותה מידה יכולתי לשאול אותם איך מפעילים את הפונוגרף של אדיסון.
המצב הזה אינו מובן מאליו. כמה אנשים שעדיין מתהלכים בינינו זכו להאזין למוזיקה בפונוגרף? אני מניח שלא רבים. אבל יומני הקולנוע – מהדורות חדשות קצרצרות שהוקרנו בבתי הקולנוע בארץ לפני הסרט המרכזי משנות ה-30 ועד שלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת – לא היו תופעה תרבותית שולית. ההפך הוא הנכון. על פי אחת ההערכות, 44 מיליון איש צפו ביומני הקולנוע בישראל בשנת 1965 לבדה. בהינתן שבישראל חיו אז 2.5 מיליון איש בלבד, המשמעות היא שכל אזרח צפה באותה שנה בכמעט 18 יומני קולנוע בממוצע.
בשיאם, יומני הקולנוע היו חלק מהחיים של הציבור הישראלי כולו. אם כך, מה גרם להם להידחק אל שולי ההיסטוריה ולהישכח? כדי לענות על השאלה הזו, בואו נחזור בזמן אל ראשית המאה ה-20 ואל הנוף התרבותי והטכנולוגי שבתוכו צמחו יומני הקולנוע.
את הפורמט של “יומן קולנוע” הגה איש עסקים וחלוץ קולנועי בשם שארל פתה (Pathe). פתה נולד בצרפת ב-1863, ובצעירותו ניסה את מזלו במגוון עיסוקים ועסקים: הוא מכר מכונות כביסה תעשייתיות, ניסה לסחור בתוכים אקזוטיים וניהל את הביסטרו המשפחתי – אבל אף אחת מהיוזמות שלו לא התרוממה. ב-1894, כשהוא בפתח העשור הרביעי לחייו, מצא עצמו עובד כפקיד זוטר במשרד עורכי דין.
באותה שנה פתה נתקל לראשונה בפונוגרף שהמציא תומאס אדיסון, המכשיר שברבות השנים התגלגל להיות הפטיפון המוכר. הוא הוקסם מההמצאה החדשנית, ואף שמשכורתו כפקיד היתה זעומה – הוא אסף פרוטה לפרוטה ורכש לעצמו פונוגרף שכזה. בשנה שלאחר מכן חזר ליריד שבו רכש את הפונוגרף, והפעם מכר כרטיסים לאנשים שרצו לגלות כיצד נשמעת מוזיקה הבוקעת ממכשיר חשמלי. מאות אנשים רכשו כרטיסים, והוא הרוויח סכום נאה של מאתיים פרנק.
פתה זיהה את ההזדמנות העסקית, ויחד עם שלושה מאחיו הקים את “חברת האחים פתה”, שעסקה בשיווק פונוגרפים. זמן קצר לאחר מכן הוא נחשף לעוד אמצעי תקשורת חדשני – הקולנוע – דרך סרטיהם החלוציים של האחים לומייר. חברת האחים פתה התרחבה לשיווק של ציוד צילום והסרטה, ועד מהרה החלה גם להפיק סרטים משלה. עסקי הקולנוע התבררו כהימור מוצלח מאוד: בתוך שנים אחדות הפך המיזם המשפחתי לתאגיד הקולנוע הגדול בתבל, והיה אחראי להקמה של למעלה ממאתיים בתי קולנוע בעשרות מדינות על פני הגלובוס. אפשר בהחלט לומר שפתה הוא האדם שהפך את הקולנוע מצורת אמנות איזוטרית לתעשייה חובקת עולם.
שארל פתה היה תומך נלהב של חדשנות. תחת שרביטו החדירה החברה חידושים טכנולוגיים רבים לעולם הקולנוע, כמו לדוגמה שילוב של צבע וקול בסרטים, מצלמות קטנות לחובבים ועוד. גם יומני הקולנוע היו חידוש שכזה: לחברת פתה היו סניפים במדינות רבות – ארצות־הברית ובריטניה, בין היתר – ואנשיה תיעדו כמה מהאירועים החדשותיים החשובים של תקופתם, כגון הלוויית המלכה ויקטוריה, הכתרת המלך אדוארד השביעי ורעידת האדמה הגדולה בסן־פרנסיסקו ב-1906.
פתה החל להקרין את הצילומים האלה כיומני חדשות קצרים, באורך דקות אחדות, לפני הקרנת ההצגה המרכזית. “יומן הקולנוע” (ובלעז: Newsreel) בא לעולם. הקהל הגיב בהתלהבות. הצופים נהרו לבתי הקולנוע לא רק כדי לצפות בסרטים, אלא גם בשביל היומנים. יש לזכור שבאותם הימים, הקולנוע היה המקום היחיד שבו הציבור הרחב יכול היה לחזות ב”תמונות נעות”. העיתונים אמנם הביאו מידע טרי יותר – יומני הקולנוע התעדכנו רק אחת לשבוע, בדרך כלל – אבל יש הבדל מהותי בין תיאור טקסטואלי או תצלום סטילס של תחרות ספורט, למשל, לקטע וידיאו שמציג את אותה התמודדות. ההבדל הזה התחדד כשיומני הקולנוע החלו לשלב בדיווחים פסקול וקריינות.
הפופולריות הגואה של היומנים הביאה לכך שבתוך זמן לא רב החלו לקום לאחים פתה מתחרים: מחברות הפקה זעירות ואמביציוזיות ועד גופים גדולים דוגמת אימפריית המדיה של ויליאם רנדולף הרסט האמריקאי.
שארל פתה פרש מניהול החברה שהקים בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ועם השנים החברה ירדה מגדולתה, אבל יומני הקולנוע המשיכו לשגשג ולפרוח. עוד קודם לכן, בעת מלחמת העולם הראשונה, ניתן היה להבחין בהשפעה של יומני הקולנוע על דעת הקהל בארצות המערב; הממשלה הבריטית למשל יזמה את הפקתם של סרטי תעמולה שהוקרנו במסגרת היומנים – סרטים שעל פי הדיווחים נצפו על ידי למעלה מ-20 מיליון איש. בהמשך, בשנות ה-30, החלו יומני הקולנוע לסקר גם נושאים נוספים, מעבר לתחומים החדשותיים המסורתיים: תוכן שהותאם לנשים (כתבות על אופנה וספורט נשי, למשל) וכתבות בידור “קלאסיות” על המצאות משונות, חיות פרא וכיוצא באלו.
יומן קולנוע ממוצע ארך שבע עד עשר דקות וכלל שישה עד שמונה סיפורים שונים. בארצות־הברית לבדה צפו ביומנים האלה בשנות ה-30 לפחות 40 מיליון איש מדי שבוע. בתחילת שנות ה-50, בשיא פריחתם של יומני הקולנוע, צפו בהם לפי ההערכות 210 מיליון איש מדי שבוע – כעשירית מאוכלוסיית העולם באותם ימים.
עם הצלחה גלובלית שכזו, היה זה רק עניין של זמן עד שהיומנים יגיעו גם לארץ ישראל. מי שהביא אותם ארצה היה נתן אקסלרוד, קולנוען שעלה מרוסיה ב-1926 והחל להפיק סרטים קצרים עבור ממשלת המנדט הבריטי והסוכנות היהודית. אקסלרוד הושפע רבות מחלוצי קולנוע סובייטים דוגמת סרגיי אייזנשטיין וניסה ליצור כאן סרטי קולנוע עלילתיים באיכות גבוהה – אבל פלשתינה הנידחת והענייה לא היתה (גם) אז המקום הנוח ביותר להקים בו גרסה מזרח תיכונית של הוליווד.
הניסיון הראשון שלו לצלם סרט עלילתי באורך מלא היה כישלון מפואר. הסרט, “החלוץ” שמו, ניסה לעקוב אחר תלאותיו של עולה חדש שמבקש להיות חלוץ בארץ ישראל – אבל ויכוחים בתוך צוות ההפקה מוטטו את הפרויקט השאפתני. אחרי הכישלון של “החלוץ” פנה אקסלרוד לכיוון אחר. יחד עם אשתו לאה, שסייעה לו בעריכה והפקה, הוא הקים חברה בשם מולדת שהפיקה יומני קולנוע וסרטי פרסומת. מולדת הוחלפה בחברת סרטי כרמל שהקים אקסלרוד ב-1935, שהתרחבה מאוחר יותר גם להפקת סרטי קולנוע באורך מלא.
כמו בחו”ל, גם כאן זכו היומנים להצלחה אדירה. אקסלרוד נדד עם מצלמותיו בכל רחבי הארץ. הוא תיעד מקומות, אנשים ואירועים חשובים בתולדות העם והמדינה שכמעט לא תועדו בשום צורה אחרת: מנטיעות וחריש בקיבוצים בגליל ובנגב ועד טקסים ופסטיבלים בתל־אביב הצעירה – סרטונים שאת חלקם הגדול אתם יכולים למצוא כאן, בארכיון הזה. כמה מהסרטונים שיצר אקסלרוד תיעדו היסטוריה בעת התרחשותה: הנחת אבן הפינה למושבה נתניה, המכבייה הראשונה, וכמובן הכרזת העצמאות בבית דיזנגוף בתל־אביב, שלרוע המזל רק דקה אחת של צילום ממנה שרדה את שיני הזמן.
כמו בחו”ל, גם הקהל הארצישראלי צפה בשקיקה ביומני החדשות – וגם לנתן אקסלרוד קמו מתחרים. הראשון שבהם היה ברוך אגדתי – רקדן, כוריאוגרף וצייר, שגם הפיק את סרט האנימציה הראשון שנוצר בארץ. אגדתי (שקיבל את שמו כשהמשורר יעקב פיכמן הציג אותו בפני חיים נחמן ביאליק במילים “זה ברוך האגדתי”) הפיק יומן קולנוע בשם “יומן אגא”, שהוקרן בשנים 1931–1934. כיאה לקהילה הישראלית הזעירה שאִכלסה אז את הארץ, תחרות היתה מושג יחסי בלבד: אגדתי, לשם המחשה, היה זה שצילם את חתונתם של נתן ולאה אקסלרוד. בהמשך, עם בואם לעולם של “יומני גבע”, הזדמנה לאקסלרוד תחרות של ממש. האופן שבו זה קרה מלמד הרבה על התקופה ההיא.
הפקת סרטים היתה מאז ומתמיד עיסוק בעל היתכנות כלכלית מפוקפקת. נתן אקסלרוד הפיק סרטי תדמית וסרטים חינוכיים עבור הממשל הבריטי והקרן הקיימת לישראל, וגם שילב פרסומות ביומני הקולנוע שלו – אבל פרנסה גדולה לא היתה כאן. כתוצאה מכך, בימים שלאחר קום המדינה לא היתה ליוצרי הקולנוע ברירה אלא להישען על תמיכה ממשלתית. בתמורה שודרו ביומנים סרטוני תעמולה שהציגו את המדינה ומוסדותיה באור חיובי. רוב התמיכה הוזרמה דרך משרד הפנים, אבל בתחילת שנות ה-50 חלו בזירה הפוליטית תמורות שהובילו להשתלטות של מפלגות דתיות על המשרד. ראש הממשלה דוד בן־גוריון, שלא רצה לוותר על זרוע התעמולה לטובת הדתיים, דחף להקמתו של יומן קולנוע חדש – כזה שיהיה בשליטת מפלגתו.
חברת סרטי גבע הוקמה ב-1952 על ידי שני חלוצי קולנוע ישראלים: מרדכי נבון ויצחק אגדתי (אחיו של ברוך אגדתי). יחד עם קואופרטיב בשם קולון הם הפיקו את “יומן חדשות קולון גבע”, שהמהדורה הראשונה שלו עלתה לאקרנים באפריל 1951. “יומני גבע” קיבלו את הסובסידיה הממשלתית שלהם דרך משרד התעשייה והמסחר, ודאגו לשלב ביומנים אירועים נוצצים של המשרד. לאחר כשנתיים של פעילות משותפת סגר קואופרטיב קולון את שעריו, וזכויות הפקת היומן עברו במלואן לסרטי גבע.
חלוצה נוספת בתחום הקולנוע היתה מרגוט קלאוזנר, בת למשפחה יהודית עשירה מגרמניה, שהיתה אחת הדמויות המשפיעות ביותר על עולם התרבות הישראלי בשנותיו הראשונות. היא זו שהביאה ארצה מאירופה את תיאטרון הבימה, למשל. בארץ ישראל הקימו קלאוזנר ובעלה חברת הפקת סרטים בשם אורים ב-1933. כעבור עשור וחצי, ב-1949, הקימו את אולפני הרצליה – אחת מחברות ההפקה המובילות בישראל גם בימים אלה.
צבי שפילמן, אז אחד המנהלים הבכירים של אולפני הרצליה, פגש את נתן אקסלרוד ונתן לו טרמפ מירושלים לתל־אביב. הנסיעה הזו הובילה לשיתוף פעולה בלתי צפוי. “[נתן] סיפר לי שהם עושים שישה עותקים [של היומן] ויש לו שלושה־ארבעה אנשים, וזה מעסיק אותם שבועיים”, סיפר שפילמן. “אמרתי לו, ‘נתן, במעבדה שלנו אתה יכול לעשות את זה בחצי יום’. […] לא ידעתי אז שהוא היה על סף פשיטת רגל בלאו הכי. שכנעתי אותו, והוא הצטרף, ואז הקמנו את ‘יומן כרמל הרצליה’, שרץ פה משנות ה-50 המאוחרות עד 1968”.
“יומן כרמל הרצליה” היה אתגר טכנולוגי לא פשוט עבור אולפני הרצליה: מה שהחל כיומן בשישה עותקים התרחב עד מהרה ל-30 עותקים – יותר מכפי שציוד ההפקה של האולפנים היה מסוגל ליצור בפרק הזמן הדרוש. למרבה המזל, טכנאי בכיר של האולפנים הצליח להאיץ את קצב העתקת סרטי הפילם פי שניים, והאולפנים הצליחו לעמוד בביקוש.
אם כן, ביקוש ליומנים היה גם היה, ומיליוני ישראלים הקפידו להקדים ולהגיע לבית הקולנוע בזמן רק כדי לא לפספס את החדשות השבועיות. מדוע אפוא נשכחו יומני הקולנוע?
אפשר לציין כמה גורמים אפשריים. הראשון הוא אופיים של יומני הקולנוע. האמרה המפורסמת גורסת כי “המדיום הוא המסר”, ובמקרה הזה המדיום המדובר הוא קולנוע, שהוא מדיום בידורי ביסודו. בהתאם לכך, יומני הקולנוע מעולם לא נתפסו כדוגמה לעיתונות רצינית: הם שאפו לבדר את קהל רוכשי הכרטיסים לא פחות מאשר לחנכם לגבי מאורעות השבוע. כתוצאה מכך, כמעט בכל העולם נמנעו היומנים מעיסוק בנושאים שנויים במחלוקת והעדיפו נושאים קלילים ומבדרים יותר. על רקע זה, היסטוריונים רבים לא רואים ביומנים מקור מהימן לתיעוד היסטורי, ומעניקים משקל רב יותר לפרסומים עיתונאיים מסוגים אחרים – למשל, כתבות שראו אור בעיתונים.
בישראל, כאמור, המהימנות ההיסטורית של היומנים ירודה במיוחד לנוכח תלותם בגופים המתקצבים וההשפעה של אותם גופים על התוכן. לפני קום המדינה, הגופים המממנים ביישוב נעזרו ביומנים כדי להציג את “הפנים היפות” של ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל – וזו הסיבה שבסרטונים אפשר למצוא בעיקר צילומים של אנשים שמחים יוצאים להפריח את השדות ולסלול כבישים, ולא פועלים רזים ומוכי מלריה.
אחרי קום המדינה, המגמה הזו רק החריפה ואף זכתה למונח מקצוע: “ריאליזם ציוני”. הריאליזם הציוני, כתבה מבקרת התרבות אריאנה מלמד, “היה מרוחק שנות אור מן הריאליה הישראלית, והוא היה מופת של טיוח. נעדרה ממנו התבוננות עצמית: דבר לא נאמר ביומנים האלה על אודות מאבקים חברתיים, ביורוקרטיה מושחתת, שלטון עריצות של מפלגות, פערים עדתיים. לא יכולתם לשמוע בו, בקריינות הפומפוזית רוויית העליצות החגיגית, אפילו מילת ביקורת אחת על השלטון”.
אבל הסיבה העיקרית לכך שיומני הקולנוע נשכחו מהתודעה הקולקטיבית, לדעתי, לא נובעת מהאופן שבו הם נתפסו בעיני הציבור או ההיסטוריונים. הסיבה ההגיונית יותר היא העובדה הפשוטה שבניגוד לעיתונים, לרדיו ולטלוויזיה, יומני הקולנוע פשוט נעלמו מן העולם – במובן המילולי של המילה.
הטלוויזיה החלה לעלות לגדולה ברחבי העולם זמן לא רב לאחר הגעתם של יומני הקולנוע – אבל רק בסוף שנות ה-40 החלו ערוצי הטלוויזיה לשדר תוכניות חדשותיות. לטלוויזיה היה יתרון ברור על פני הקולנוע: לא היה צריך לרכוש כרטיס כדי לצפות בשידוריה, וניתן היה לשדר חדשות בתכיפות גבוהה – הרבה יותר גבוהה מפעם או פעמיים בשבוע. כתוצאה מכך, ברגע שהטלוויזיה החלה לצבור פופולריות בקרב הציבור הרחב – יומני הקולנוע החלו לדעוך. פחות ופחות צופים התעניינו ביומנים, הכסף הפסיק לזרום, ומשנות ה-60 נסגרו היומנים בזה אחר זה בכל העולם.
“יומן מוביטון” (Moviton) האמריקאי למשל נסגר כבר ב-1963. יומן Metro News of the Day החזיק מעמד עוד ארבע שנים לפני שנסגר. בבריטניה הצליח ה-British Moviton לשרוד עד שנת 1979 – הישג יוצא דופן לכל הדעות. לישראל הגיעה הטלוויזיה באיחור: הטלוויזיה הישראלית החלה את שידוריה רק ב-1968. כעבור שנתיים הופסקה פעילותם של “יומני גבע”. “יומני כרמל הרצליה” החזיקו מעמד עוד שנה אחת, ואז נסגרו גם הם.
מהרגע שבו הופסקה הקרנת יומני הקולנוע על המסך הגדול, הם נעלמו כמעט לחלוטין מהנוף התרבותי בישראל. בניגוד לרדיו, שגם משתמשי ספוטיפיי הנאמנים ביותר נחשפים אליו מדי פעם כשהם נוסעים במכונית, ובניגוד לעיתון המודפס, שגם עכברי פייסבוק מושבעים מעיינים בו פה ושם כשהם עולים לרכבת – כשיומני הקולנוע נסגרו אי אפשר היה לצפות בהם יותר. איש אינו מחזיק בבית מקרן קולנוע פרטי, ובלאו הכי סרטי הפילם הרגישים אוחסנו במרתפים חשוכים ובלתי נגישים. הקלישאה הידועה אומרת ש”רחוק מהעין, רחוק מהלב” – והיא נכונה לגמרי כשמדובר ביומני הקולנוע.
מיד נשוב אל גלגלי הפילם העתיקים ואל המרתפים החשוכים, אבל לפני כן כדאי לבחון שוב את סוגיית החשיבות ההיסטורית של היומנים. האם באמת אין להם חשיבות כזאת? לדעתי, יש ויש. אין עוררין על כך שאי אפשר להתייחס ליומנים כאל תיעוד היסטורי מדויק ומהימן – אבל היו להם נקודות חוזקה אחרות. ראשית, יומני הקולנוע הם במקרים רבים התיעוד הוויזואלי היחיד של אירועים היסטוריים. בעולם זכורים לנו הצילומים הדרמטיים מההתרסקות והשריפה של הצפלין הינדנבורג, שנקלטו במצלמות יומני הקולנוע. כאן בארץ חשיבותם של היומנים כתיעוד ויזואלי גדולה שבעתיים: היומנים הם התיעוד הוויזואלי הכמעט בלעדי של היישוב היהודי והחיים בארץ ישראל בימים שלפני קום המדינה ובעשורים הראשונים לקיומה. אפשר למלא ספרים שלמים בתיאור חיי החלוצים בסְפָר – אבל אין תחליף לסרטון שמראה את אנשי קיבוץ תל־חי עובדים בשדות תחת השמש הקופחת.
ליומנים יש חשיבות נוספת עבור מי שרוצים להבין טוב יותר את רוח התקופה שבה צולמו. היומנים לא היו עיתונות במלוא מובן המילה, אבל הם בהחלט שיקפו את תחומי העניין של האנשים שצפו בהם. במובן מסוים, הם מזכירים את הסרטונים הוויראליים של ימינו. יוצרי היומנים, בארץ ובעולם, פיתחו חושים חדים לגבי מה שמעניין את קהל רוכשי הכרטיסים: האירועים, התחרויות והדמויות ששבו את דמיונם של אנשי התקופה. במובן הזה, יומני הקולנוע הם מדדים טובים לגבי מה שעִניין ולא עִניין את הצופים – בניגוד לעיתונים המודפסים, למשל, שחלק משליחותם היתה להביא ידיעות חשובות גם אם ה”רייטינג” שלהן לא היה גבוה במיוחד.
ולבסוף, ליומני הקולנוע היתה תרומה נכבדת – במיוחד בישראל הצעירה – לצמיחתה של תעשיית הקולנוע. אולפני סרטי גבע, למשל, נעזרו בהכנסות מהיומנים כדי לממן את הפקתם של סרטים עלילתיים שהפכו לאבני דרך בקולנוע הישראלי: “שמונה בעקבות אחד”, “חור בלבנה” ו”שני קוני למל”, למשל. כמה מהסרטים הללו היו עבודות הביכורים של יוצרים דוגמת מנחם גולן, שייקה אופיר ואורי זהר. זאת ועוד, רבים ממי שהפכו לבכירי הקולנוע הישראלי החלו את דרכם המקצועית ביצירת יומנים. דוד גורפינקל, לימים אחד מצלמי הקולנוע הגדולים בתולדות ישראל, תיאר את היומנים שצילם בסרטי גבע כ”בית ספר ענק לקולנוע, כי שם הצלם היה הכל: המפיק, הבמאי, הכתב, העורך וגם הצלם. […] החדות, מהירות התגובה והכוח לקבל החלטה מהירה וחד פעמית – כל אלה הפכו את היומנים האלה לבית הספר הגדול שלי לקראת הפיכתי לצלם סרטים”.
כעת הגיעה השעה לסגור את המעגל. יומני הקולנוע, מתברר, חווים קאמבק היסטורי. המילים שאתם קוראים עכשיו לא עומדות ברשות עצמן, הן מלוות את השקתו של המאגר הארכיוני הגדול ביותר של יומני הקולנוע הישראליים – ולא במקרה. המהפכה הדיגיטלית של 30 השנים האחרונות עוררה פריחה עצומה במדיה הוויזואלית. פלטפורמות וידיאו מקוונות – ובראשן יוטיוב – אחראיות לחלק עצום מפעילות הרשת של ציבור הגולשים. למעשה, יוטיוב עצמה היא מנוע החיפוש השני בפופולריות שלו, אחרי גוגל.
כיום, כל צופה יכול לבחור את התכנים המעניינים אותו, ועבור חובבי היסטוריה מושבעים אין דבר מעניין יותר מסרטונים אותנטיים מהעשורים הראשונים של המאה ה-20. בתחילה עלו ליוטיוב יומני קולנוע בודדים, טיפין־טיפין ובאופן כמעט פרטיזני, אבל בשנים האחרונות נעשים מאמצים כבירים להמיר את סרטי הפילם הישנים והמתפוררים לפורמטים דיגיטליים. והתוצאה? ארכיונים עשירים של עשרות אלפי יומני קולנוע מכל התקופות והארצות, שרובם פתוחים לציבור הרחב בחינם – כמו הארכיון שבו אתם נמצאים כעת. הזמינות ההולכת וגדלה של יומני הקולנוע הופכת אותם לרלבנטיים יותר בעידן המודרני, יותר ויותר אנשים נעשים מודעים לקיומם – והיומנים הישנים חוזרים, סוף־סוף, לתודעה הציבורית.
לסיכום, יומני הקולנוע הביאו עמם חידוש משמעותי: הם הגישו לקהל הצופים תיעוד ויזואלי חי של אירועים מכל רחבי העולם, חוויה שבזמנה היתה חדשנית ופורצת דרך, והקהל הצביע ברגליים. אך למרות ההצלחה המסחררת, מהרגע שבו ירדו היומנים מהמסכים – בעיקר בגלל חדירת הטלוויזיה – הם נעלמו גם מהתודעה הקולקטיבית שלנו. בזכות הטכנולוגיה המודרנית, קהל צעיר וסקרן יכול כעת ליהנות מהצצה מרגשת ואינטימית אל חייהם ותרבותם של אנשים שחיו לפני מאה שנה ויותר. לסרט הזה, מתברר, יש סוף טוב.

אנחנו ממליצים לצפות באתר במצב גלישה אנכי.

יצירת חשבון

על מנת לרכוש את הסרט עליך להרשם לאתר!

שמחים שחזרת

שכחתי סיסמא

נשלח אליך מייל

שגיאת שיחזור סיסמא

הסכם תנאי שימוש באתר

הרשמה עם גוגל

או

מייל:*

סיסמא:*

שם מלא:

אשמח לקבל עדכונים השאירו את החשבון שלי מחובר

תנאי שימוש באתר ההנגשה של הסינמטק ומדיניות פרטיות

ברוך הבא לאתר ארכיון הסרטים הדיגיטלי של סינמטק ירושלים – ארכיון ישראלי לסרטים (ע”ר) (להלן: “האתר” ו-“הסינמטק“, בהתאמה) אליו תוכלו לגלוש באמצעות מחשב אישי או טלפון נייד (לרבות באמצעות שימוש ביישומון ייעודי).

האתר הינו פלטפורמה מקוונת ייחודית לצפייה ישירה במיטב היצירה הקולנועית הישראלית והארץ ישראלית משנת 1896 ועד ימנו, בפורמט דיגיטלי איכותי. בפעם הראשונה בהיסטוריה, הציבור בארץ ובעולם מוזמן להינות, ללמוד ולחקור את האוצרות האודיו-ויזואליים של ישראל מהמחשב, הטאבלט והטלפון הנייד.

נבקש כי תקרא בעיון את התנאים שיפורטו להלן, שכן הכניסה והשימוש באתר כפופים להם, לרבות שינויים שיערכו בהם מעת לעת.

קניין רוחני
האתר וכל התכנים הנמצאים בו מוגנים על פי דיני הקניין הרוחני, לרבות דיני זכויות היוצרים ודיני סימני המסחר. התכנים שבאתר כוללים, למשל, סרטי וידאו (הן היצירות הקולנועיות), תמונות, טקסטים, איורים, וכיו”ב, כמו גם שמות מסחר מוגנים וסמלים נוספים.
כל הזכויות באתר שמורות לסינמטק וכל הזכויות בתכנים המופיעים באתר נמצאות בבעלות יוצריהם או בבעלות הגורם לו הקנו היוצרים את הזכויות או הרשאה לשימוש בהם. ככל שפרטי בעל הזכויות ביצירה מסוימת אינו מופיע בסביבת היצירה (לרבות באמצעות לוגו או “סימן מים” על גבי היצירה) או בעמוד ייעודי לכך באתר – יש לפנות אל הסינמטק לשם בירור זהות בעל הזכויות וקבלת פרטי ההתקשרות עמו לצורך בקשת הסכמתו לשימוש ביצירה.
תכנים אשר זהות בעל הזכויות בהם אינו ידוע או שבעליהם לא אותר – כפופים להוראות סעיף 27א לחוק זכות יוצרים, תשס”ח- 2007.
משתמש באתר הסבור כי מופיעים בו תכנים שאין להציגם מכל סיבה שהיא, מתבקש לפנות לסינמטק באמצעות הודעת דוא”ל לכתובת archive@jfc.org.il והתכנים יוסרו ככל שפנייתו תמצא מוצדקת.
השימוש באתר ובתכנים הנמצאים בו מותר על פי תנאי “שימוש הוגן” כמובנו בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים, התשס”ח-2007. לפיכך, מותר לעשות באתר ובחומרים שימוש למטרות לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות (“ציטוטים”), או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך ובלבד שהשימוש בהם יעשה בהגינות מבחינת מטרת השימוש ואופיו; אופי היצירה שבה נעשה השימוש; היקף השימוש ביחס ליצירה בשלמותה והשפעת השימוש על ערכה של היצירה. בנוסף, בעת שימוש בחומרים נדרש להקפיד על מתן ייחוס הולם (קרדיט) ליוצר היצירה ולהימנע מלנקוט בכל פעולה פוגענית ביחס ליצירה, ככל שיש בה לפגוע בכבודו או בשמו של יוצרה.
מעבר לכך, חל איסור מוחלט לעשות כל שימוש אחר באתר ובחומרים הנמצאים בו, לרבות העתקה, הפצה, שיתוף, עריכת שינויים, יצירת קישורים (links) אל התכנים וכיו”ב וזאת ללא קבלת הרשאה מראש ובכתב מהסינמטק או מבעל הזכויות ביצירה, לפי העניין.
במקרים בהם משתמש באתר קיבל הרשאה לשימוש ביצירה מבעל הזכויות בה, כפוף השימוש ביצירה לתנאי השימוש שנתנו לו.
משתמש המעלה חומרים, מידע ותגובות לאתר מקנה בכך לסינמטק הרשאה חופשית ומלאה, ללא תמורה, לעשות בעצמו, או באמצעות אחרים, שימוש באלה בכל צורה, מדיה ופורמט שהוא.
קישורים לאתרים חיצוניים
באתר יכול שיופיעו קישורים (Links) המפנים לאתרים חיצוניים לאתר. אלה נוצרו לנוחות המשתמש אך אינם נמצאים בשליטת הסינמטק והסינמטק אינו אחראי בכל דרך שהיא לתוכן המופיע בהם, כך שגם אין לראות בקישורים אלה כאישור או המלצה של הסינמטק לאמור בהם.
משתמש באתר הסבור כי קישור לתוכן או אתר חיצוני אינו ראוי/תקין מכל סיבה שהיא, מתבקש לפנות לסינמטק באמצעות דוא”ל לכתובת archive@jfc.org.il והקישור יתוקן/יוסר ככל שפנייתו תמצא מוצדקת.
מדיניות פרטיות

איסוף מידע

שימוש בחלקים מהאתר יכול שיהא מותנה ברישום לאתר או במסירת פרטים ומידע אישי (כולל תמונת פני המשתמש). הנך מתחייב בזאת כי המידע והפרטים שימסרו על ידך הנם נכונים ומדויקים. כמו כן, במהלך הגלישה באתר יכול שיאסף וישמר אודות המשתמש באתר מידע כגון: היסטוריית רכישה, סרטים מועדפים וכיו”ב. כל נתוני המידע האמורים בפסקה זו יכונו להלן: “המידע“.
פריטי המידע הנאספים ונשמרים על ידי הסינמטק במסגרת השימוש שלך באתר נמסרים על ידך מרצונך החופשי ובהסכמתך והם יישמרו במאגר המידע של הסינמטק. אינך חייב על-פי החוק למסור את המידע, אך ייתכן שהימנעותך מלמסרו תמנע ממך מלהשתמש בחלקים מהאתר או בשירותים המוצעים במסגרתו.
בנוסף, במהלך השימוש באתר יכול וייאסף אודותיך מידע שאינו מזהה אותך אישית ואינו נשמר ביחד עם פרטיך המזהים. זהו מידע סטטיסטי ומצטבר והוא יכול לכלול, בין השאר, את הדפים שנצפו על ידך, הקישורים שנבחרו בהם, כתובת האינטרנט (IP) שממנה פנית ועוד. מידע זה ייקרא להלן: “מידע שאינו מזהה אישית“.

שימוש במידע

השימוש במידע או במידע שאינו מזהה אישית שנאסף על ידי הסינמטק, ייעשה על פי מדיניות פרטיות זו או על פי הוראות כל דין, על מנת, בין היתר, לאפשר לך לגלוש באתר וליהנות משירותיו; לתפעל ולפתח את השירותים והתכנים המוצעים באתר; לשנות או לבטל שירותים ותכנים קיימים; לרכוש מוצרים ושירותים באתר (לרבות פרסום מידע ותכנים); להתאים את המודעות/פרסומות שיוצגו בעת גלישתך באתר לתחומי ההתעניינות שלך; להירשם לעדכונים (דיוור ישיר); לצרכי תקשורת ושירות לקוחות של הסינמטק; לערוך מחקרים או ניתוחים סטטיסטיים של הרגלי גלישה ומאפייניהם; למלא אחר דרישות כל דין.
בעת הרשמתך לאתר תתבקש לסמן אם ברצונך לקבל מהסינמטק דיוור אלקטרוני בהתאם לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ”ב-1982. בכל שלב בו אינך מעוניין להמשיך ולקבל דיוור אלקטרוני זה, תוכל לבקש להסיר את פרטיך מרשימת הדיוור הישיר באמצעות שליחת הודעה מתאימה לכתובת: archive@jfc.org.il.

מסירת מידע לצדדים שלישיים

הסינמטק יהא רשאי להעביר לצדדים שלישיים את המידע וכן את המידע שאינו מזהה אישית במקרים הבאים:
לספקים, שותפים עסקיים, נותני שירות, קבלנים, חברות המספקות שירותי אחסנת מידע, והכל על מנת להבטיח אספקה תקינה של השירותים והתכנים המוצעים דרך האתרהיישומים, תוך שמירה על פרטיותך.
במקרה שאתה תפר את מדיניות פרטיות זו או אם תבצע באמצעות האתר, או בקשר איתו, פעולות הנחזות כמנוגדות לדין, או ניסיון לבצע פעולות כאלה;
בכל מחלוקת, טענה, תביעה, דרישה או הליכים משפטיים, אם יהיו, בינך לבין הסינמטק;
ככל שהדבר מחויב או נדרש על פי דין, אם יתקבל צו שיפוטי או הוראה של רשות מוסמכת המורה למסור את פרטיך או המידע אודותיך לצד שלישי;
אם הסינמטק ימחה את פעילותו לתאגיד אחר, מכל סיבה שהיא, יהא הסינמטק רשאי להעביר לתאגיד החדש העתק מן המידע שנאגר אודותיך או כל מידע סטטיסטי שבידיו, ובלבד שהתאגיד החדש יקבל על עצמו כלפיך את הוראות מדיניות פרטיות זו;
בעת השתתפות בפעילויות המפורסמות על ידי הסינמטק או בעת רכישת מוצרים או שירותים שנמכרו באתר במסגרת פעילות משותפת של הסינמטק וצדדים שלישיים (לרבות רשויות מדינה) כפי שיוצג באתר טרם רכישת אותו מוצר או שירות וזאת לשם השלמת תהליך הרכישה, ניהול פעילות התוכן הרלוונטית ושמירת הקשר איתך.
הנך נותן בזאת את הסכמתך לכך שהעברת המידע לעיל יכולה להיעשות לצדדים שלישיים המצויים מחוץ לגבולות ישראל, הגם שדין המדינה אליה מועברים או בה מאוחסן המידע מבטיח רמת הגנה הפחותה מרמת ההגנה על מידע הקבועה בדין הישראלי.

עוגיות (Cookies)

עוגיות (Cookies) הן קבצי טקסט, שהדפדפן שלך יוצר לפי פקודה ממחשבי הסינמטק. חלק מהעוגיות יפקעו כאשר נסגר הדפדפן ואחרות נשמרות על גבי הכונן הקשיח במכשיר המשמש אותך. ה- Cookies מכילים מידע מגוון כדוגמת הדפים שבהם ביקרת, משך הזמן ששהית באתר, מהיכן הגעת אל האתר, מדורים ומידע שאתה מבקש לראות בעת הכניסה לאתר ועוד.
הסינמק רשאי לעשות שימוש ב”עוגיות”(Cookies) באתר כדי לאסוף נתונים סטטיסטיים אודות השימוש שנעשה בו; אימות פרטים; התאמת חווית הגלישה בו ותכניו להעדפותיך האישיות ולצורכי אבטחת מידע.
אם ברצונך להימנע מקבלת Cookies ניתן לעשות זאת באמצעות שינוי הגדרות הדפדפן שלך. אם אינך יודע כיצד לעשות זאת, בדוק בקובץ העזרה של הדפדפן שבו אתה משתמש.

זכות לעיין במידע

על-פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981 (“חוק הגנת הפרטיות”), הנך זכאי לעיין במידע אודותיך המוחזק במאגר המידע של הסינמטק. ככל שעיינת במידע שעליך ומצאת כי אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, הנך רשאי, בכפוף לדין החל, לפנות לסינמטק בבקשה לתקן את המידע או למוחקו באמצעות דוא”ל לכתובת archive@jfc.org.il.
אם המידע שבמאגרי הסינמטק משמש לצורך פניה אישית אליך (דיוור ישיר), אתה זכאי על-פי חוק הגנת הפרטיות לדרוש בכתב שהמידע המתייחס אליך יימחק ממאגר המידע.
מחיקת מידע לבקשתך עלולה לבטל אפשרות לבצע פעולות שונות ולמנוע שימוש בחלק או שירותי האתר.

זכות לפנות לרשות להגנת הפרטיות

ככל שהנך סבור שפגענו בפרטיותך על פי חוק הגנת הפרטיות, הנך רשאי בכל עת לפנות בנושא לרשות להגנת הפרטיות שהינה הגוף האמון בישראל על יישום חוק הגנת הפרטיות ותקנותיו. לנוחיותך, להלן לינק לעמוד תלונות ופניות הציבור באתר הרשות להגנת הפרטיות:

https://www.gov.il/he/Departments/General/public_inquiries_ilita

אבטחת מידע והגנת הסייבר

כידוע, רשת האינטרנט חשופה לסיכונים שונים של חדירה למאגרי מידע, העתקה או שינוי של מידע המופיע בהם, הונאות מקוונות כגון “פישינג” (דליית מידע על ידי גורמים עוינים תוך התחזות לגורם מוסמך) וכדומה.
הסינמטק נוקט באמצעים מתקדמים לאבטחת המידע האגור באתר והשירותים הניתנים באמצעותו, אך מטבע הדברים, אינו יכול למנוע באופן מוחלט את התממשות כל הסיכונים האמורים. לפיכך, המשתמש באתר פוטר בזאת את הסינמטק ומי מטעמו, מכל אחריות לכל נזק, הפסד או הוצאה העלולים להיגרם לו, במישרין או בעקיפין, במהלך השימוש באתר או כתוצאה מהשימוש בו ובתכניו.
באחריות המשתמש לשמור בסודיות על פרטי הזיהוי שלו לאתר, כמו גם לנהוג בעירנות ובזהירות, למשל, ביחס להודעות “פישינג”, אשר עלולות להישלח, לכאורה, בשם הסינמטק. בתוך כך, הסינמטק ממליץ להשתמש באמצעי אבטחה נוספים של מערכת ההפעלה במחשב ותוכנות מתאימות, כמו גם להימנע מלהשתמש בשירותים המזוהים שבאתר באמצעות מחשבים ורשתות פומביים.
כללי התנהגות בסביבה המקוונת
על האתר חלים דיני מדינת ישראל, ובמקרים מסוימים גם דינים החולשים על העברת מידע מחוץ לגבולות המדינה.
משתמש המעלה חומר, מידע או תגובה מכל סוג שהיא לאתר נושא באחריות מלאה למעשיו.
מבלי לגרוע מכלליות האמור, חל איסור מוחלט להעלות תכנים הפוגעים בשמם הטוב של אחרים; חומרים המטרידים או מאיימים על אחרים; חומרים העוסקים בפעילות בלתי-חוקית; חומרים המפרים את קניינו הרוחני של אחר; חומרים מבזים, פורנוגרפיים, בוטים, לא מכבדים או בלתי חוקיים; חומרים הכוללים דברי פרסומת או שידול מסחרי; חומרים הקשורים לפעילות פוליטית מפלגתית וכל חומר הכולל, במכוון, מידע מטעה או בלתי מדויק המועלה בכוונה להטעות אחרים.
חל על המשתמש איסור מוחלט לעשות שימוש באתר ובשירותים הניתנים בו לרעה, לרבות בדרך של שיבוש או הכבדה על השירותים הניתנים באתר, יצירת גישה אליהם מרחוק, בכל אמצעי שהוא, העתקה של חומרים מהאתר באמצעים טכנולוגיים או אחרים וכיו”ב. כמו כן, חל איסור על הפרעה לשימוש או הנאה של משתמש אחר באתר או על כניסה בלתי מורשית לאתר או לחשבונות משתמשים אחרים בו.

שירותים בתשלום וביטול עיסקה
חלק מהשירותים (לרבות רישיונות לשימוש בתכנים) הניתנים במסגרת האתר כרוכים בתשלום לסינמטק או לבעלי הזכויות בתכנים.
בוטלה רכישת שירותים כנדרש, ישיב הסינמטק לרוכש את כספו, בהתאם להוראות הדין, לרבות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע”א- 2010. בכלל כך, יהא רשאי הסינמטק לחייב את הרוכש גם בהוצאות ששילם הסינמטק לחברת כרטיסי האשראי עבור העסקה ובדמי ביטול בסך 5% (חמישה אחוזים) מסכום ההזמנה ועד סך של 100 ₪.
ככלל, רכישת שירותי צפייה חד-פעמית אינה ניתנת לביטול מרגע ביצוע ההזמנה.
מנוי חודשי ניתן לבטל באמצעות מסירת הודעה לסינמטק, כאשר הביטול יעשה בחודש העוקב להודעת הביטול.
למען הסר ספק, לא ינתן החזר עקב אי-שימוש או שימוש חלקי במנוי.

אחריות
השירות המוצע למשתמשים באתר הנו “כמות שהוא” (“‎AS IS”).
הסינמטק לא ישא באחריות להתאמת השירותים הניתנים במסגרת האתר לצרכי המשתמש, כמו כן לא ישא באחריות לטעויות או לחסרים בחומרים או במידע המוצג באתר. בכלל כך לא ישא הסינמטק באחריות לכל נזק או הוצאה שנגרמו למשתמש או לכל צד ג’ כתוצאה ישירה או עקיפה מן השימוש באתר, לרבות נזק שנגרם עקב השימוש ביישומי תוכנה שהורדו ישירות באמצעות האתר או הופעלו כתוצאה מהשימוש באתר במישרין או בעקיפין.
המשתמש מאשר שידוע לו כי תיתכנה תקלות בתפעול האתר כתוצאה מהשבתה או תקלה של רשת האינטרנט, בין אם כתוצאה מכוח עליון או תפעול או שידרוג או כתוצאה מפעולת זדון כלשהי מטעם צד שלישי ו/או כתוצאה מתקלה כלשהי, והוא מוותר על כל טענה בעניין כלפי הסינמטק או מי מטעמו.
הסינמטק לא יישא באחריות לשינויים שנעשו בחומר המוצג באתר, על ידי המשתמש או על ידי כל צד ג’.
לסינמטק הזכות, לפי שיקול דעתו, לערוך ביקורת לפרסומים מכל סוג שהוא אשר יועלו לאתר, על ידי משתמשים או כל גורם אחר, באמצעות עריכתם או הסרתם – כולם או חלקם – מכל סיבה שהיא, וזאת מבלי להודיע על כך מראש או בדיעבד לגורם המפרסם.
שונות
“הסינמטק” כהגדרתו לעיל, כולל את כל עובדיו ונציגיו.
הסינמטק רשאי לשנות את תנאי השימוש באתר בכל עת, כאשר כל שינוי כזה ייכנס לתוקף מיידית עם הצגתו באתר.
הסינמטק רשאי להשעות, להפסיק או להימנע מלספק גישה לאתר או לשירותים למשתמש שאינו מציית לתנאי השימוש או לחלקם, או אם הסינמטק או כל רשות מוסמכת חוקרים חשד להתנהגות המנוגדת לדין או לתנאי השימוש בעת השימוש באתר, וזאת על פי שיקול דעתו הבלעדי של הסינמטק.
בכל פניה או שאלה הנוגעת לפעילות האתר, ניתן לפנות באמצעות כתובת הדוא”ל archive@jfc.org.il.
סמכות שיפוט: תנאי השימוש באתר וכל טענה או סכסוך הקשורים לתנאי שימוש אלה ידונו על פי דיני מדינת ישראל ויכרעו בבית המשפט המוסמך בירושלים בלבד.
תנאי השימוש באתר והאתר עצמו מנוסחים בלשון זכר מטעמי נוחות, אך מתייחסים לגברים ונשים כאחד.

הסינמטק מאחל לך חוויה פוריה, מאתגרת ומהנה מהשימוש באתר ובתכניו.

קראתי ואני מסכימ/ה להסכם השימוש

הרשמה עם פייסבוק

הרשמה עם גוגל

התחברו עם גוגל

או

מייל:*

סיסמא:*

שכחתם סיסמא?

אין לך חשבון עדיין? כאן נרשמים

נראה שעוד לא אישרת את המייל ולכן תהליך ההרשמה לא הסתיים.

זה הזמן להיכנס למייל ששלחנו לך וללחוץ על הלינק שיש בו.

עברו 24 שעות

שלחנו לך מייל!

על מנת לאשר את כתובת המייל, עלייך ללחוץ על הלינק ששלחנו לך ב24 השעות הקרובות בינתיים אפשר להמשיך להנות מתכני האתר!

נשלח אליך מייל. על מנת לשחזר את הסיסמא, עליך ללחוץ על הלינק.

קיימת בעיה בניסיון שיחזור הסיסמא, אנא נסה שנית.

מועצת הפיס לתרבות ואמנות

יעדי הפעילות של מפעל הפיס משתנים בהתאם לצרכי החברה והקהילה בישראל. לצד תמיכה בתחומי החינוך, הבריאות, הספורט ואיכות הסביבה, החל מפעל הפיס, בשנת 2000, להקצות משאבים ניכרים גם לפיתוח התרבות והאמנות בישראל. באמצעות מועצת הפיס לתרבות ואמנות, מעניק מפעל הפיס מדי שנה מאות מענקים לאמנים ויוצרים ויוזם שורה ארוכה של פרויקטים בתחום. יעדי הפעילות של מפעל הפיס משתנים בהתאם לצרכי החברה והקהילה בישראל. לצד תמיכה בתחומי החינוך, הבריאות, הספורט ואיכות הסביבה, החל מפעל הפיס, בשנת 2000, להקצות משאבים ניכרים גם לפיתוח התרבות והאמנות בישראל.

עליך להתחבר לאתר!

ע”מ לרכוש את הסרט עליך להרשם לאתר

שיתוף

סגירה

מנוי

כל תכני הסינמטק פתוחים ללא הגבלת זמן
מחיר מוזל על תכנים מתארחים

צפיה לפי תשלום

15 ש”ח

תשלום לסרט לפי בחירה
צפיה ל-72 שעות

שינוי סיסמא

שינוי שם

שינוי מספר טלפון

הקלידו מספר טלפון חדש.

מספר טלפון חדש:*

נדרשת הרשמה

אפשרות זו זמינה למשתמשים רשומים בלבד.
ההרשמה בחינם ומומלצת לכולם – משתמשים רשומים יכולים לשמור סרטים, לדרג, לכתוב ביקורות אישית ועוד.

אנו משתמשים בקבצי Cookies (קבצי "עוגיות") כדי לשפר את חוויית הגלישה שלך. על ידי המשך הגלישה באתר שלנו, אתה מסכים לשימוש שלנו בקבצי Cookies.

אישור

דיזנגוף מברך את ''סרטי כרמל'' על השקת יומנים קוליים

פתיחת כביש חיפה-תל אביב החדש

נופי הגליל

פרסומת למשתלת ''ברייר'' בצפון תל אביב

חיי הפועלים בחיפה

יומן גבע 002, 1952

יומן גבע 003, 1952

יומן כרמל II-172, מיום 2 באפריל, 1955

מבט אל מאחורי הקלעים של יצירת ''יומני כרמל''

יומן כרמל הרצליה 600, 1971